1- נכון לכרגע, כשמצב העניינים בטוויטר בכי רע, כשאין עמודים אלא רק אחד, כשאי אפשר לבדוק את התגובות בלי להשתמש בסאמיז (מנוע חיפוש חיצוני לטוויטר) אני מוריד כמה ממפגעי הטוויטר הכי גדולים מרשימת המעקב שלי. הם לא באמת מפגעים, אני גם לא רוצה לפגוע באף אחד, באמת שאין לי שום דבר אישי נגד אף אחד מהם, אבל דווקא יש לי מה לומר, אז אומר: בלוגרים או עיתונים שפתחו טוויטר מציפים לי את הסטרים וגורמים לי לחוסר יכולת לעקוב אחרי מי שבאמת אכפת לי לעקוב אחריו. על מי אני מדבר- על קוואסקי, על סקובלייזר, על ניו יורק טיימס בעיקר. אולי יש לי עוד מנוי או שניים שלא שמתי לב (אני מכור קשות למאשבל, יהיה לי קשה לעשות לט גו). אולי כשטוויטר יתייצב אני אשיב את המנוי אצלם. להיות מנוי שלהם זה מפגע שכהם מפרסמים 8 טוויטים בשעה. הם לוקחים לי את כל הדף ואני צריך ללכת לחפש מי ינענע אותי.
אני והחולצת טוויטר שלי נוסעים לטייל
2- איבדתי את האמון בטוויטר. קשה לומר את זה אבל ככה אני מרגיש. כבר שלושה ימים לפחות שאין עמוד תשובות ואין עמודים ישנים יותר. טוויטים הולכים לאיבוד ואין לי שום כוונה ללכת לכל המנויים שלי ולראות מה הם כתבו לאחרונה. מילא אם היה אפשר להגיב להם מהדף. אבל אי אפשר. כל הזין.
3- אם אי אפשר לקרא בעמוד הראשי שלי מה חברים שלי כותבים בטוויטר- טוויטר לא שווה כלום, תחשבו על זה, טוויטר שווה רק אם המידע מגיע אליכם, לא אם אתם צריכים להגיע אליו. כרגע- המידע לא מגיע אליכם (אלא אם כן אתם לא עוזבים את העמוד הראשי).
4- אני מאוכזב מהאנשים שעובדים על טוויטר. ליתר דיוק, אני מאוכזב ממה שאומרים לנו בבלוג שלהם. הנה מספר שורות מהפוסטים האחרונים שלהם. הם חוזרים על עצמם, הם לא מחדשים שום דבר, הם מספרים לנו כמה המצב רע ורע ורע:
27 ביוני: We’re still working on bringing the Replies tab and feed back. Unfortunately it will remain off for tonight
We’re currently experiencing massive slowness and downtime across the web site.
26 ביוני: We’re still working on the restoration of viewing replies (both via the API and on the web). This functionality will
remain off tonight
24 ביוני: The site has been slower this morning than in the past few days. Some users are also seeing error pages .
19 ביוני: Update: We’re still investigating this issue. We are temporarily reducing the API rate limit to 20 requests per
hour
הנה טוויטר שמצאתי בעניין שלהם, לא מומלץ. אלא אם כן אתם צריכים את זה כמו חמצן.
5- לא אייגע אתכם בעוד חתיכות פוסטים, כל הפוסטים נראים אותו דבר. אם יש משהו שלמדתי על בלוגים, זה שכדאי שהם יהיו אותנטיים. על הבלוגים של טוויטר אי אפשר להגיד שהם לא אומרים אמת, אי אפשר להגיד שהם שיווקיים. הם אומרים לנו שהמצב רע ושהם עובדים על זה. אני חושב שזה, בסופו של דבר, מה שמשאיר את כל האנשים צמודים לטוויטר שלהם, שאומרים להם את האמת על זה שהמצב לא משהו. ועם זאת- המצב לא משהו והשירות נוראי.
6- אומרים על מוצרים אינטרנטיים שאם הם יוצאים מוקדם מדי זה שורף אותם (מישהו אמר Wefi?). אתם חושבים שיכול להיות שטוויטר יצאו מוקדם מדי?
מחשבות בנושא ודיון יתקבלו בברכה.
כבר יותר מ- 24 שעות שטוויטר לא מאפשר לגולשים שלו לבדוק את טאב התגובות שלהם. אחת הצורות להתגבר על הבעיה הזו היא דרך שימוש במנוע החיפוש Summize. סאמיז נותן מעין "שירות משלים" לטוויטר ומאפשר לעשות חיפושים והצלבות. מאד נוח , אבל. היום בבוקר נסגרה האופציה לעבור לעמודים הבאים כמו אמרו לנו "יש לכם עמוד אחד תסתדרו, אתם יודעים כמה קשה לנו".
מילא שטוויטר נותן שירותים בסיסיים בשירות הזה. מילא שטוויטר הגדיר מחדש מה זה הפרטה מוחלטת של ה- API שלהם, מה שמדהים זה שיש קהילה קטנה ומגובשת של טוויטריסטים שנשארים בשירות למרות שהוא מזעזע.
מה זה שירות מזעזע?
מייקל הרינגטון התלוצץ יום אחד כשאמר שטוויטר סובל מ- UPTIME זמני.
אולי אני בור ועם הארץ, אבל אני לא מכיר אף שירות אינטרנטי שהיו בו כל כך הרבה באגים ושממשיך להעסיק באובססיביות את עולם ההיי טק.
כשאני צריך ללכת לסאמיז ולעשות משם את הצפייה ב- replies שלי זה כבר יותר מדי, אפילו בשביל אחד שעשה לעצמו חולצת טוויטר.
חולצת טוויטר- חבל שכל כך מעט אנשים יודעים מה זה טוויטר
טוויטר הוא באמת תופעה, יש להודות בזה ואני מודה בזה בלב שלם. זו דרך חדשה לגמרי לתקשר עם אנשים. רק שתבינו כמה כסף יש להם בצד, לפני מספר ימים התגלו המשקיעים בטוויטר, אלה שהשמועה אמרה שנתנו 20 מליון דולר- אמאזון.
בכל אופן, ללכת ולעשות את הטוויטר שלי עם אמצעי גיבוי ושימוש זה כבר לא לעניין, זה אולי עדיין נורא מגניב עם כל ה-15 חברים שלי, אבל זה ירֵד לי מהעיניים אם זה לא ישתפר ומהר, תושיה תושיה אבל יש גבול.
עוד בנושא טוויטר:
ה- טוויטפיק שלי
מתי טוויטר יפרוץ לחיינו
מה אני מצפה מאתרים שפותחים טוויטר
יוצאים מפייסבוק ומתחילים לצייץ- אריק פריימוביץ' בהארץ
הטוויטרים שלי בפליקר
בפוסט הקודם שלי דיברתי קצת על תחושת הסולידריות החברתית שהקמפיינים להשבת החיילים החטופים (הם לא שבויים, הם חטופים) מעורר.
היום ה- 25 ביוני, שנתיים אחרי שגלעד נחטף. היום הזה כן משפיע עלי, ואני חייב לומר שהקמפיין גם משפיע עלי. אני קורא שאנשים חושבים על החייל, וגם ככה אנחנו נמצאים בימים מטורפים עם חדשות מטורפות על עסקאות נרקמות, ספינים, ייאוש, תקווה ועוד כל מיני סופרלטיבים שיפה להדחיק.
כואב לי בימים אלה, באמת כואב. יש משהו בלראות את המשפחות האלה מיטלטלות במסדרונות הכנסת ומחזיקות חזק, עושות את מה שצריך בשביל להביא את הבנים שלהן. כואב לי שאנחנו חיים במדינה כזו, עם ראשים כאלה ושרים כאלה. וכואב לי שאין מה לעשות.
חיילי צה"ל שבים מאדמת לבנון ביום האחרון למלחמה (צילום: ניב קלדרון)
התקווה, המשמעות
עם אלף אלפי הבדלות אני חושב עכשיו על ויקטור פראנקל שכתב את "האדם מחפש משמעות" על החוויות שלו ממחנה הריכוז. הדבר שאני הכי זוכר מהספר הוא האמירה שלו שאנשים שאיבדו את המשמעות לחייהם מתו יותר מאשר אנשים שמצאו או המציאו משמעות לחייהם בתקופה ההיא ושהוא כמטפל וכאסיר במחנה הלך ועזר להם לחפש את המשמעות לחייהם, מה שאולי השאיר אותם בחיים. אני חושב על החיילים עכשיו, אני חושב על המשפחות, מה משאיר אותם מתפקדים. התקווה, המשמעות.
האינטרנט: מדורת השבט 2.0
שורות סטטוס ברשתות החברתיות שלנו ובמסנג'רים למיניהם משמשים אותנו לא רק להוצאת המחשבות שלנו לאוויר אל כפוסטים לכל דבר. טוויטר ודומיו עושים את זה במוצהר ולא לחינם הם נקראים שירותי מיני בלוגינג. תארו לעצמכם שלפני כמה שנים, כשהיה קורה מקרה כמו שקרה לנו, תחושת השייכות שלנו (שחשובה מאד במקרים של אובדן או מצוקה) היתה מתרחשת מול הטלוויזיה ו(קודם) הרדיו. ההכרה שאנחנו צופים באירוע ושאיתנו צופים עוד אלפים או מליונים של אנשים היא זו שיצרה את ההכרה שאנחנו לא לבד. היום זה השתנה והטלויזיה (כקופסת פלסטיק וכמוטיב) כבר לא תופסת את אותו המקום. אנשים מדברים בצורה לא ישירה עם אנשים אחרים, בפוסטים, בשורות סטטוס, בוידאוז, בפודקאסטים ובתמונות. אפשר לומר בוודאות שגם אם לא הייתם מחוברים לטלויזיה או לרדיו והייתם מחוברים רק לאינטרנט, הייתם מקבלים את אותה התחושה כמו את זו שקיבלתם פעם.
האינטרנט מאפשר לכל אחד להביע את עצמו. כבר לא צריך להיות עיתונאי בשביל לקבל את המדור שלך בעיתון או ברדיו. כבר לא צריך להיות צלם עיתונות בשביל להביא חדשות (למרות שזה עוזר). לא צריך להיות סופר או משורר בשביל לכתוב ולהיות נקרא. העולם שטוח.
מהמקום הזה, בתאריך הזה, אני קורא:
תביאו אותם הביתה כבר
- צילומים ממלחמת לבנון השניה
בעוד כמה ימים, כמדומני יום השנה לחטיפתו של גלעד שליט, יחול מעין יום ויראלי שבו מציע לנו אחד ממשרדי הפרסום בישראל לשנות את תמונתינו ברשתות החברתיות שלנו לתמונתו של גלעד שליט.
בשורה האחרונה בפוסט שלו, כותב גל מור כותב על היום הזה שהוא עוד מהלך ציני של משרדי פרסום.
אני לא רוצה להתייחס לקביעה שמהלכים פרסומיים הם ציניים כי הם משתמשים במצוקות פרטיות ולאומיות (חיילים בשבי) בשביל לעשות יחסי ציבור לעצמם בתעשייה שלהם. אני כן רוצה להתייחס לעובדה שכל בר דעת יכול להבין שהחלפת התמונה ברשתות החברתיות לא עושה שום דבר לשחרור השבויים שלנו, ולומר- היא כן משרתת רצון מסוים, גם אם לא בכוונה: הרצון בסולידריות חברתית. סולידריות חברתית היא הזדהות הרבים עם המעטים.
'סתכלו על זה ככה: טקסי יום הזכרון לרבין, לשואה, לחללי ישראל, טקסי יום העצמאות (כולל דגלים על האוטו), חנוכה (כן, הסופגניות והחנוכיות), פסח או תשעה באב, כולם עושים את אותו הדבר, באים להזכיר לנו משהו, להשאיר אירוע טרי בזכרון גם אם הוא בן אלפי שנים וגם אם הרבה מאד אנשים לא יודעים את מטרתו המקורית מתוקף היותם בורים. טקסים כאלה, בדיוק כמו טקס החלפת התמונה בפייסבוק ובמסנג'ר, הם בדיוק טקסים שפועלים עלינו מצוין. אנחנו יודעים שצריך להשיב את הבנים, אבל אולי למעט הפגנות של מאות אלפים (שגם הן נכשלות אצלנו), אין ממש משהו אחר שאדם אחד יכול לעשות בעצמו כדי להשפיע על הסדר הציבורי. בטקס הזה (על אף שהוא וירטואלי) של החלפת התמונה בפייסבוק יש כוח, ולא רק כוח של חברת הפרסום. טקס כזה יכול להשפיע על החלטותיהם של בני אדם בצורה עקיפה וההוכחה: תראו כמה אנרגיה ומשאבים השקיעו מועמדים בארצות הברית ברשתות חברתיות. אפליקציה בפייסבוק, כמו תמונה של גלעד שליט, זה כמו סטיקר על האוטו, זה כמו מזוזה על הדלת, הם חסרי משמעות, אבל יש להם משמעות, הם גורמים לסוגסטיה המונית, גורמים לאנשים לבחור צד, וזה כבר טוב, יחסית לעירפול החושים שאנחנו כל כך רגילים לחוות מתוקף המדינה המטורפת שלנו.
אז נכון, אתם לא תראו שום דבר שקורה ברגע שהחלפתם את תמונתיכם בפייסבוק בזו של גלעד, אבל תשקלו שבאותו זמן הרבה מאד אנשים חושבים את אותה מחשבה, ודעו שאתם חלק מקבוצה גדולה של אנשים, קולקטיב. קוראים לזה שייכות.
(עוד על סולידריות חברתית מוויקיפדיה)
גוגל ופייסבוק עושות שרירים אחת על שניה.
נראה שאת פייסבוק מעניינת רק הפרטיות של המשתמשים שלה ולכן היא ממציאה כל מיני רמות חדשות של פרטיות. פרטיות דינמית הם קוראים לה שם. גוגל לעומת זאת, באה לסדר את כל המידע בעולם (כן כן , שמענו) וצריכה כניסה לכל מיני מקומות כדי לארכב את המידע (כלמר ליצור עותק של המידע בשרתים שלה, א.ק.א "גוגל 2") שנמצא על השרתים המאובטחים. בגלל זה יצרה גוגל את ה"פרוטוקול" שנקרא פרנד קונקט (Friend Connect) שהמון חברות בתחום המדיה החברתית חברו אליו ומאפשר למשתמשים מאתרים שונים לתקשר ולהעביר את המידע שלהם בין אתרים שונים.
לפייסבוק יש נקודת מבט שונה על כל העסק הזה אבל במקום שאסביר עליה באריכות אציע לכם לינק לתכנית חדשה ברשת, סוג של "שידורי הנסיון" רק בגרסה של עמק הסיליקון, שמתעסקת במדיה החברתית הזו, יוזמה מבורכת למדיי, שמה הוא: The Social Web TV
בתכנית הראשונה יושבים שני חברה' מפלאקסו, "ספר הטלפונים האינטרנטי" שלכם שלא כל כך תפסה בארץ אבל שיש לה יותר מ-20 מליון משתמשים חוזרים מדי חודש ושנקנתה לא מזמן על ידי קומקאסט, ועוד בחורצ'יק מסיקסאפארט שהחלה בתור חברה שמייצרת פלטפורמות לבלוגים (Typepad המצויינת למשל) ושואפת להשתלט על העולם (הם קצת יותר צנועים מזה).
אגב, אף אחד מהצדדים הוא לא פראייר, וגוגל היו הראשונים להראות לכולם איזה קטן יש לפייסבוק, 'סתכלו בתמונה, גוגל לא הורידו את האייקון של פייסבוק שמונעים את הגישה אליהם, הם פשוט אומרים שפייסבוק חסמו את השירות.
לינקים קשורים:
social web tv
שידורי הנסיון- פרק כמעט 20
לאחרונה אני משתמש יותר בטוויטר מאשר בפייסבוק בכל הנוגע לתקשורת שלי בסטטוס ליינס. אני חושב שיש לזה קשר לעובדה שבטוויטר יש אפשרות של תגובה, אשכרה תגובה על סטטוסים שגורמת לי להכנס לשם. זה חסר בפייסבוק. יש שם מיידיות שכדוגמתה עוד לא היה בשום מקום.
עוד סיבה לזה שאני שם יותר היא מפני שזו מעין רשת שמראש מוגדרת לאנשי היי טק (בעיקר, לא רק) שהבינו מה קורה שם ולמה כדאי להיות שם ולקטנוּת האוכלוסיה יש בהחלט יתרונות מרשימים בכל הנוגע לתקשורת. זה לא שזו רשת לאנשי היי טק באמת, זה שאנשי היי טק לוקחים על עצמם לנסות דברים חדשים, הסקרנות שלהם מחייבת.
אני לא מאלה שמתלוננים על הדאון טיים של טוויטר אבל אני כן חושב שיש שם במה לשפר, כמו למשל: נכון היה טוב אם היו מודיעים לנו כשמגיעה הודעה חדשה לתיבת המסרים?
אני כן חושב שהייתי רוצה להגיע רחוק יותר בכל הנוגע לשמירת הסטטוסים שלי, ושיהיה לי נוח יותר לעשות כל מיני פעולות נוספות. יש לי מן תחושה כזו שהאיצ'יקידנות של טוויטר פתחו את האפ"י שלהם כדי שהם לא יצטרכו לייצר את כל מה שמוצר טוב צריך, כדי שלא הם יצטרכו לתפור את הפינות.
זו כמובן הרגשה לא מבוססת. לא פותחים את האפ"י מעצלנות. מארק צוקרברג פתח את הפלטפורמה שלו עם החזון המוכר מראש שכל מה שפתוח מושך אליו עניין, הוא כמבן צדק. גם טוויטר מצליח. אמנם בקטן. אמנם בקטן מאד, אבל מצליח, ועוזרת לזה העובדה שאנשים יכולים לעשות מהפיתוחים שלהם כסף.
עכשיו שאלה אליכם:
מתי ואיך יראה הטיפינג פוינט של טוויטר?
עוד פוסטים על טוויטר:
טוויטר וחיי הקהילה
מה אני מצפה מאתרים שפותחים טוויטר?
השבוע התבשרנו שיאהו חתמה על הסכם השתתפות בפרסומות שלה עם גוגל. דובר על סכום של משהו כמו 800 מליון דולר. ההסכם הזה מגיע אחרי הסירוב של יאהו להירכש על ידי מיקרוסופט תמורת סכום של כמה עשרות מיליארדי דולרים לפני כחודש.
אתמול התבשרנו שמייקרוסופט השיקה את שירות התשלום שלה עבור שימוש במנוע החיפוש שלה. מאשבל מדווחים על זה שיוזרים יוכלו ללכת לאיביי ולהשתמש ב"כסף המייקרוסופטי" שלהם בקניות שלהם באתר.
MicroDollar- Microsoft Money
אנחנו עדים פה למהלכים של ייאוש ואי אפשר לראות את זה אחרת:
תאהבו אותי, בבקשה
1- מייקרוסופט מפסידה את הקרב שלה על האינטרנט בצדק (כשהפונקציה הידועה היא שמי ששולט בחיפוש שולט באינטרנט) מול גוגל.
2- מייקרוסופט מצידה ניסתה לרכוש את יאהו, מהלך שהיה מכניס אותה חזק לתחומי התמונות (פליקר) מייל (ליאהו יש את כמות המשתמשים הרבה ביותר מכל דוארי הרשת) וכמובן- החיפוש (יש עוד כמה תחומים, אבל זה פחות משנה).
3- מייקרוסופט מוכנה לשלם כסף רק שישתמשו במוצרים שלה. (זה לא היה כזה נורא לשלם עבור שימוש אם זה היה כך מלכתחילה ולא כקרב מאסף)
תפסת מרובה לא תפסת
מצד שני אנחנו רואים פה את יאהו, מפסידנית לא קטנה בשם עצמה (למרות שבהסטוריה היא תיזכר כאחת מחברות האינטרנט האמיתיות החשובות הראשונות), שמיום היווסדה החליטה ללכת לכל הכיוונים האפשריים ולהיות הכל מכל דבר ושאפילו ראשיה לא יכולים לשים את האצבע על הכיוון, חוץ מאשר "קדימה". אבל כשאין מצפן, קדימה יול לכוון גם לרצפה. מה עשתה יאהו, רצה והסכימה למכור חלק משטחי הפרסום שלה לגוגלפלקס תמורת בצע כסף. לא מעט כסף, נכון, אבל גם בכלל לא הרבה במונחים של התעשייה.
Sold Out
למה להימכר למייקרוסופט זה רע? זה רע בעיקר לאינטרנט כי זה אומר שחלק מהתחרות נעלמה וזה אומר שחלק מהדעות נעלמו עם התחרות.
למה למכור שטחי פרסום ישירות לגוגל זה רע? כי זה אומר שחלק מהתחרות בין מנועי החיפוש נעלמת ובכל מקום שנעלמת התחרות נעלם גם החופש במידה מסוימת.
לוזרים נמשכים ללוזרים
אז מה ראינו פה: מייקרוסופט המפסידנית שהפסידה את קרב האינטרנט לגוגל מנסה לקנות את יאהו המפסידנית, שסירבה להצעה הטובה ביותר שתקבל אי פעם ושבתורה הלכה לגוגל כדי למכור לה שטחי פרסום בשטחי הנדל"ן שלה, דבר שנראה מהצד כמו התרפסות.
מערכה שלישית
מהצד עמדה לה גוגל כל העת, תמכה קצת ביאהו ובסוף קנתה לה נדל"ן. מי צוחק כל הדרך אל הבנק?
1- Social Utility
טוויטר, גבירותיי ורבותיי הוא המוצר הקהילתי הכי מדהים שבעת ובעונה אחת גם נהנה משיווק ויראלי מטורף וגם סובל מנחיתות ויראלית שאין שניה לה. מצד אחד אין בלוג טכנולוגי שלא כתב עליו, שלא לומר שפך עליו טונות של מחמאות (ובאותה עת גם סלח לו על הפאשלות הארכיטקטוניות שלו), ומצד שני, כמות המשתמשים החוזרים שלו (כאלה שמשתמשים בו קבוע) עומדת על מספר מגוכח שעל פי מקורות יודעי דבר לא מגיע לחצי מליון.
2- Borders
עוד כמה דברים על טוויטר, ואם אתם אוכלים מאותו מסטינג כמוני אתם בטח כבר יודעים:
א- טוויטר מעולם לא יצא מגבולות ביצת ההיי טק והגיקים שאנחנו.
ב- לא היה מוצר טכנולוגי אחד שהיה עליו כל כך הרבה באזז חיובי ושכמות המשתמשים שלו היא כל כך קטנה, אבל תַּקְנו אותי אם אני טועה.
3- Community
טוויטר, בגלל הקהילה המצומצמת שבו, עושה היום מה שהבלוגים עשו בזמנו, קירבו בין אנשים שאין ביניהם קשרים, רק שהוא עושה את זה ברמת הבשר החי וההווה (וכבר ציטטתי בפוסט הקודם מישהו שאמר שטוויטר עומד בתפר בין מסרים מיידיים למייל). קחו את @עיברי לידר לדוגמה. את עיברי לידר אני שומע מאז שהייתי בתיכון (עברו עשר שנים). לפני עשר שנים יצאתי עם מישהי והיא הביאה אותי להופעה שלו שנערכה במעין אולם אירועים בקאנטרי קלאב בהרצליה, הוא עשה שם חלטורה. קניתי את הדיסק הראשון שלו מתנה לעצמי על זה שהוצאתי רשיון נהיגה. איפה הוא היה אז ואיפה היום. בשבילי למצוא אותו מצייץ בשכונה שלי עם החברים שלי (כלומר אתם) זה אוּבּר מגניב. לאן אני חותר: היכולת לדעת מה אדם עושה עכשיו (אתמול למשל הוא היה בחתונה בשמונה בערב והרגיש מוזר) והיכולת הבלתי תיאמן הזו של פשוט ליצור קשר כשהעולם כל כך קטן (והעולם בטוויטר הוא קטן, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בישראל) פשוט מרתקת בעיניי.
4- Team
"מצד אחד אין בלוג טכנולוגי שלא כתב עליו, שלא לומר שפך עליו טונות של מחמאות (ובעותה עת גם סלח לו על הפאשלות הארכי-ארכיטקטוניות שלו), ומצד שני, כמות המשתמשים החוזרים שלו (כאלה שמשתמשים בו קבוע) עומדת על מספר מגוכח שעל פי מקורות יודעי דבר לא מגיע לחצי מליון".
כן, אני יודע שכתבתי את זה בפסקה הראשונה. אבל מה עושים עם זה? פשוט.
מתי בפעם האחרונה, גיקים יקרים שלי, הזמנתם אנשים חדשים להתנסות בטוויטר?
אני יודע שאני לא. ואיך אני יודע שגם אתם לא? א- כי אני לא מהאנשים שצריכים שיזמינו אותם לשירותים חדשים וגם אתם לא וב- כי מעט מאד אנשים התחילו לעקוב אחריי לאחרונה ואני יודע שגם אני לא מצאתי דם חדש אצלכם ואני הרי עוקב. אז זו המסקנה, צריך להתרחב וזה הכל בידיים של הקהילה. קהילה? יותר כמו קיבוץ, יותר כמו פלוגה, יותר כמו כתה. עזבו, זה יותר כמו צוות ואתם יודעים את זה טוב כמוני.
5- Action
אני לא אומר לצאת פה לפעולה, כי אנחנו לא אוהבים פעולות, אנחנו אוהבים דרך אגב כאלה, אם יוצא, אם מדברים על זה אצל יוסי וליאור, עם ג'ף, בשכונה… אנחנו חיים בקונספציה ש"זר לא יבין", ואני אומר- לא!, זר יבין אם יכנס וישתמש, בדיוק כמו שהוא הבין את פייסבוק. והרי עולמינו רק יגדל, ואנחנו אוהבים שהעולם שלנו גדל, כי ככה אנחנו מסוקרנים יותר, ויש לנו יותר עם מי לעשות נטוורקינג ואולי לא כל העולם היי טק שמיי טק. לא ככה?
אז מה אתם אומרים?
אני מנוי של כמה מערכות מדיה שפתחו לעצמן טוויטר. במדיה אני מתכוון עיתונים, מערכות אינטרנט, בלוגים מובילים. הנה דוגמאות:
כלכליסט: http://twitter.com/calcalist
נענע10: http://twitter.com/nana10
מקוורלד: http://twitter.com/macworld
ניו יורק טיימס: http://twitter.com/nytimes
המערכות האלה משתמשות בטוויטר בצורות שונות, רק שתיים מתוך הארבע אני מעריך.
אפשר להשתמש בטוויטר שלכם כאילו הוא עוד דרך לתת לינקים לאתר שלכם. אתם בדרך כלל תשימו את הכותרת ועוד לינק ושלום על ישראל. הדרך השניה תהיה שאתם תכניסו לטוויטר שלכם נופך אישי יותר ותגרמו לעוקבים אחריכם להבין שיש בנאדם שמבין משהו ביחסי אנוש באינטרנט של התקופה החדשה הזו.
אתן לכם כמה דוגמאות לטוויטים טובים ואז לכמה פחות טובים, אקנח בקצפת.
הטובים:
@כלכליסט: יסכים מי שיסכים: בבוקר, בקיץ, כששותים לידך קפה, אז הריח של הקפה, עם האוויר של המזגן, והשמש בחלון — קצת מריח כמו סטארטאפ.
@מקוורלד: 3G iPhone will be available in 70 countries. And the price…. $199 for an 8GB iPhone 3G!(שימו לב לאי הימצאותו של הלינק)
הפחות טובים:
@נענע10: איפה רואים טלויזיה באינטרנט? לא רק בנענע10 http://tinyurl.com/69r3lz
@ניו יורק טיימס: Obama Camp Courts Clinton Fund-Raisers http://tinyurl.com/4elf7n
זה הבדל עצום בין הטוויטרים, כאלה שנותנים לינקים לעצמם וכאלה שמדברים איתך בגובה העיניים. אני לעולם לא נכנס לכתבות של נענע10 וכך גם בניו יורק טיימס, אני קורא את הכותרות אבל לא נכנס ללינק. טוב, אבל יחי ההבדל בין נענענ10 לניו יורק טיימס, לא?
בכל אופן, ההבדלים ברורים, יחסי אנוש, בעיקר באינטרנט, בעיקר דרך טוויטר חייבים להיות אישיים. מותר לתת לינקים, אפילו שווה, אבל לא בדרך של להפוך את טוויטר לקיר שלכם, זה מוריד מהערך שלו והופך את הטוויטר שלכם (נענע10) ללא יותר מעמוד רססים שלא מוסיף לאף אחד יותר מדי נחת. טוויטר, כבר אמר מי שאמר, הוא בתפר שבין המסרים המיידיים לאימייל,וצריך להבין גם את זה.
אגב, שתי נקודות רעות גם ל@מאשבל ול@טק קראנץ'על ניצול לא מושכל של הטוויטר שלהם, אבל נעזוב אותם בשקט.
אוקי, עכשיו הקצפת. באמת מהלך גאוני של נאס"א שהעלו טוויטר לחללית שלהם שנמצאת כרגע במאדים. את @מאדים פיניקס כותבת בחורה שאחראית על יחסי הציבור שלהם. היא כותבת את זה כאילו החללית מספרת לנו מה היא עושה עכשיו ("עכשיו אספתי קצת חול", "עכשיו צילמתי את הרגל שלי"), זה גאוני ברמות קשות. בעיקר תפס אותי טוויט אחד ספציפי שפרט לי על נימי הטרקר שלי. אני אתן לכם את זה בשפת המקור:
Many ask how I'm programmed, how do I get new instrux each day? My buds on Earth write it and beam it up. Read: http://tinyurl.com/5al3sh
גאונות כבר אמרתי?
קודם כל מברוק על האתר החדש של ידיעות אחרונות. עשו בחכמה הקפטנים שהרימו את זה, שאספו אנשים טובים שישבו בנענע ובנרג', עם עוד כמה פרילנסרים פה, ושם והרימו אתר כלכלי. כמה דברים יש לי לומר, לא בסדר מסוים, ככה על הדרך:
1- מוצא חן בעיני העיצוב המאופק של האתר. נראה שלמדו איפוק בישראל של 2008, הבינו שלא חייבים להשתלח בגולשים מבחינה עיצובית. טוב מאד.
2 – על הדרך אני גם רוצה להחמיא לנרג' על העיצוב החדש (אם כבר מחמאות אז עד הסוף), מאז השינוי אני נכנס לשם יום יום. כיף לעינים וגם התוכן השתפר.
3- אבל נחזור לכלכליסט, הרבה חומר, זה מה שמאפיין את העמוד הראשי של האתר. זה לא רע, אבל אני הולך שם לאיבוד. הנה הצעה: ניו יורק טיימס עושים את זה יופי מבחינת עיצוב העמוד הראשי. העמוד שלהם מפוצץ, אבל גם בנאדם שמגיע לשם בפעם הראשונה לא יבהל מהכמויות. רק כדי לשבר את האוזן- המון תוכן זה מצוין, הקוביות שלכם שם לא תומכות מספיק בחוויית משתמש.4- שיתוף. חמודים, אנחנו תכף בווב 3. לא הגיע הזמן לשים איזה ווידג'ט שיתוף? משהו פייסבוק? דל אישיו אס? משהו? שמעו, עזבו אתכם מוידג'טים, הטמיעו מערכת תגובות חכמה, הטמיאו משהו נוסח בלוגלוג. גם שמעתי שיש דבר כזה של גוגל, נו, הדבר החדש הזה שהם עושים פרנד קונקט. אני בטוח שמישהו מכם שם במערכת מכיר מישהו שיושב בגוגל ישראל, נו שמה בדרך בגין שמה ליד הגריפין, לא בעיה, יסדרו לכם לפני כולם. תטמיעו.
5- עוד משהו. אנשי עסקים בימינו זה מאד 2006. הם גילו את הרשתות החברתיות, לחלק יש חשבון בקפה. מתלהבים מוויי פיי בטלפון הצעירים. אתם כותבים בכל מקום שהמטרה היא לחבר את ישראל לכלכלה. אני מציע לכם שהעתיד הוא בנוער, וככל שהאתר יהיה זמין יותר ואטרקטיבי יותר לאנשים צעירים שלא פוחדים מטכנולוגיות (כמו הזקנים של היום משתי שורות למעלה) כך תרוויחו וגם אנחנו.
6- מעבר לזה, מה שלא עושים בהתחלה הרבה יותר קשה לעשות אחר כך.
7- חוץ מזה, תחשבו על הפאדיחות. כשב2009 תחליטו לשים סוף סוף את הווידג'טים של 2007 ולהתהדר בזה שאתם בקידמת הטכנולוגיה, יגידו לכם בוקר טוב ותודה שהתעוררתם.
8- עשו לעצמכם טובה, בנו אתר חברתי, בחייאת.
ושוב, מברוק!
