תגובה: פוסט זה לחלשים

הבוסית שלי (א.ק.א שותפתי למסע מהפוסט הקודם) לא נשארה אדישה לפוסט הקודם על מעללינו בויאטנם הבירה, זו היתה תגובתה (כל הנתונים פה על דעת הכותבת בלבד):

בשלוש מאות וארבע המילים שכתבת/מחקת נפלו אי אילו אי-דיוקים, הרשה לי להעמיד את פני הדברים על סידרם המקורי והבלתי מתפשר, איך שהם נראו מפה, ביושבי ממש ממול, (אומרים מנגד אבל נגד זה שלילי, ושלילי זה מחליש את החזקים שבינינו, חראם).גם הוספתי כמה נושאים שלא הזכרת, ככה שאם כבר ללבן אז את הכל.

[1] סינגפורים יודעים מהי המילה "סלט", ויודעים מהי המילה "טרי" רק לא יודעים להרכיב ניב משתי המילים גם יחד, ואז יוצא אחד מהשניים: סלט מבושל או החלק העליון של העגבניה שמונח כלפי מטה (אבל טרי)

[2] ג'ט סטאר הוא אולי אוטובוס משנות החמישים אבל גם סיכמנו שזה גדול בערך כמו חמש ספינות חלל שבונה ריצ'ארד ברנסון, אז תלוי מאיפה בוחרים להסתכל (כמו במקרה של העגבניה)

[3] זה לא היה לנסוע בפקק, זו היתה נסיעה מפרגנת, כזו שמאפשרת לאחרים להתקדם טיפה לפנייך, מה יש? החלשים הם אלו שצריכים להגיע מהר יותר, לנו יש סבלנות ואנחנו מתחזקים באמונה שנגיע ללא התנייה בזמן שיקח לנו, ככה זה בסטרטאפים.

[4] בוויטנאם צריך מזל עם סלט, הפירוש של סלט זה פירות חתוכים, ואתה קיבלת ירקות, כמו שרצית, על מה אתה עוד מלין?

[5] "קראתי למלצרית היפה", יש פה לונג-טייל קי-וורד עם שלושה אי דיוקים ואי סינכרון, אני לא יודעת מה לתקן קודם

[6] הג'וק בא עם האורז או לפניו? אבל סיכמנו שג'וקים הם חזקים, הם היו פה הרבה לפנינו, ויהיו הרבה אחרינו. לא זה שבא לבקר בצלחת שלך, ההוא באמת היה חלש.

[7] אורז יבש – בתאכלס קיבלת מה שביקשת בדיוק, העייפה אפילו שאלה "דליי לייז?" אבל לא ממש הקשבת – בפעם הבאה תבקש עם חיוך, זה בא עם תוספות! (באסיה קוראים לתוספות – פלאס פלאס פלאס +++)

[8] הפוך גוטה: לא הצעתי שתשים מרק בתוך האורז (שזה באמת לחלשים וקצת פולני לטעמי), אלא שתשים את האורז בתוך המרק, ככה אוכלים באסיה, תתחיל להתרגל, ישתלם לך בעתיד הקרוב

[9] החדר השני יתפנה בשתיים עשרה, אבל לא ברור מתי יהיה מוכן, אתה יודע שכששומעים נכון (קוראים לזה גם להקשיב) אז אין אכזבות, ואתה – או שאתה מחובר לאינפוזיה עם כבל בשלושה דולר או שאתה נוחר, בשני המקרים אתה לא ממש שומע (תכף נעיר אותך שתאשר את התגובה…)

[10] אנחנו בקומה הרביעית שמתחילה מהרגע שמסיימים לטפס את שתי הקומות הראשונות ששייכות לבעלי המקום (והחדר בכלל מספרו 32 על שום הקומה השלישית) כשחדר 52 יתפנה תודיע לי כמה קונות עלית.

[11] הופ חסכת לי שלושה דולר, תודה!

[12] הטיול הקודם לוויטנאם היה אם לא שמת לב "נסיעה עסקית", אבל אני שמחה שזה מרגיש לך כמו טיול (לפעם הבאה חוץ מכבל תביא מקל ואוהל … יהיה פיקניק)

[12] ז – כן, הוא זה שאמרת, ואני חשבתי לעצמי איזה ז'-נטלמן

[13] בדיוק לפני שהספקתי להגיב על השירותים ציינת שתמיד התגובות שלי נורא ארוכות, אז סיימתי.

אני לא נעלבת – אני חזקה.

 

פוסט זה לחלשים

אז הגענו לשדה התעופה של סינגפור, צ'נגי, בשעה רבע לשש (משהו כמו שתיים עשרה בלילה שלכם), ישנתי טוב, אבל האמת היא שהתעוררתי כל שעתיים לבדוק מה השעה, בכל זאת, לישון זה לחלשים. התיישבנו ללבן כמה עניינים בינינו בדיוטי פרי תוך כדי אכילת סלט אטריות וקרואסון (א- סינגפורים לא באמת יודעים מה זה סלט, בשבילם זה שתי פרוסות עגבניה שאחת מהן היא החלק העליון של העגבניה שמתחבר לגבעול, נו אתם יודעים. ב- למה לא קוראים לזה קוראסון למען השם?!).עלינו למטוס של חברת ג'ט סטאר. אוטובוס כזה, אם לא הייתם במזרח לא ראיתם בחיים שלכם, שני טורים של שלושה מושבים בכל צד, יש שם פחות מקום מאשר באוטובוס של אגד בשנות החמישים. נחתנו.

בערך שעה אחרי זה (עזבו, לא ראיתם פקקים כאלה בחיים, ועוד של אופנועים) ירדנו על מרק ויאטנמי עם ירקות. ניסיתי את מזלי עם סלט, אבל פה זה כמה עלי חסה חתוכים, ארבע פרוסות עגבניה ולגיוון גם ארבע שמיניות אבוקדו ברוטב בלסמי. נמאס לי, אמרתי לשותפתי למסע, אני אוכל אורז ונגמר הסיפור.

קראתי למלצרית היפה שלנו (היא שירתה אותנו פה גם לפני חצי שנה, עושה השלמות הכנסה עם גברים מעבר לשעות העבודה, מסכנה), באמת חמודה, אמרתי לה, "כן איי הב רייס פליז?", "בול אוף רייס?" "פליין רייס, יס, תנק יו". היא חזרה לי עם קערית אורז. הייתי מאושר, יופי, אני אוכל אורז, אי אפשר לטעות בזה, אבל כוסאמק, הוא יבש. "נו אז תשים קצת מרק בפנים, עוד נשאר לך ממקודם", אמרה לי השותפה. "מרק זה לחלשים", אמרתי לה, "אבל בסדר, אני אשים קצת".

"החדר השני שלכם יהיה מוכן רק בשתיים עשרה", אמרה לנו המנהלת של המקום, "בינתיים יש לכם חדר אחד". טוב, עלינו למעלה, ארבע קומות? נראה לי יותר כמו חמש, ברגל. (ויתרתי על קומה חמש לטובת השותפה שלי עבור חדר בקומה 7 בלי מעלית, קומה 5 זה לחלשים) 3 דולר ליום לאינטרנט בחדר, אמרה לנו הפקידה. עלינו לחדר והוצאתי את הכבל שלי מהתיק. הטיול הקודם לויאטנם לימד אותי את זה. הופ, חסכתי לי 3 דולר. אהההה, צריך לחלוק אינטרנט עם השותפה, זין, אמרתי, אינטרנט זה לחלשים. ויתרתי ונתתי לה את הכבל. נו כבר, חשבתי לעצמי, מה כל כך מסובך בלהפוך לפטופים לראוטרים, לא אידיוטי? לא?

הלכתי לשירותים, אחלה שירותים יש פה בחדר. על מכסה האסלה כתוב באנגלית שהשירותים נוקו ועברו חיטוי. יופי.
כשכבר באתי לשטוף ידיים גיליתי שגם הסבון הוא לחלשים, הייתי צריך לאלתר, במקלחת חיכה שמפו מהדיירים הקודמים.

**התגובה לפוסט- כאן 

 

תאגורי מסקס בכללית עושה דומינוס

אחרי iDrink 08 הלכנו כמה חברים לרדת על פיצה. זה הפך להיות טרנדי להסתובב עם מצלמה ולעשות שיגועים. החברים שלי כבר יודעים שאני מצלם עם הטלפון שלי, קבלו קטע:

נ.ב- ד"ש מנתב"ג

 

יוסי תאגורי מדבר ביום הראשון של הקומבנשן על מותם של פייג' וויוז.
אורך ההרצאה: 48:39 דקות
**אפשר להריד את הוידאו בפורמט אייפוד

 

מודו- איך זה עובד

יצא לי לראיין את אורן טודורוס ממודו שהציג לי את המכשיר, אחד משמונה שנמצאים בארץ כרגע. שאלתי אותו כמה שאלות שעניינו אותי, בנוגע לממשק, בנוגע למחיר ובנוגע להשקה. קיבלתי כמה תשובות אך צפייה חוזרת בקטע העלתה בי רצון לשאול שאלות נוספות. אני לא משוכנע מהמכשיר הזה. לקחת מכשיר בסיסי שיתלבש לתוך ג'קטים חיצוניים כדי שירכיבו יחד מכשיר חדש ומשוכלל יותר נראה לי מסורבל יחסית לטלפונים הנוכחיים המהונדסים כחבילה אחת כוללת של מצלמת סטילס/וידאו, טלפון, רדיו, רשמקול, נגן ועוד. מעניין אותי לדעת אילו שאלות מעלה הקטע הזה אצלכם. אורך הקטע 3 דקות וטיפה, תהנו.
הבלוג של מודו. הקטלוג של מודו