בלינק, ויינט והחורים שברשת
אני רוצה להפנות אתכם למקרה מאד מעניין שקורה בבלוג של גל מור. גל מציג את מקרה פז'ו 308 שהציעה לשבעה בלוגרים נסיעת מבחן בת יומיים בתמורה לכתיבת פוסטים בנושא ובלינק בתור חברה המתעסקת בשיווק דרך בלוגים.גל מצידו הביע את דעתו השלילית על הנושא, מספר תגובות נוספות הגיעו מבלוגרים שקראו את הפוסט, אך עיקר השיחה מתנהלת בין אהוד קינן, כתב מחשבים בynet שגל הוא עורכו עד לא מזמן ובין אביעד, תפוז לשעבר וכעת עובד עבור שגיא חמץ, מנכ"ל בלינק. מעבר לזה, יש שם התכתבות לא כל כך נעימה בין גל ושגיא.
מה דעתי?
אני חושב שלא נכון מצד בלינק להגיב כמו שהגיבו בבלוג של גל.
יותר משעניין אותי הפוסט (הוא עניין וגם הצחיק), נמשכתי ללאן התגובות הולכות לקחת את השיחה.
בעוד אני מאמין שתגובות לפוסטים הן מבורכות, בעיקר כשהן מגיעות מאיזשהו ראש של פירמידה, הראש צריך לזכור שהוא נמצא בחצר ביתו של מישהו ושהוא צריך לנהוג ביתר זהירות כי למרות שהוא רוצה להגן על פרי עבודתו הוא עלול לצאת כשמכנסיו מופשלות למטה, ואם לא בידי עצמו, בידי אלו מחצרו. מעבר לזה, בלינק קיבלו בדיוק את מה שביקשו, תקשורת ושיחה על פז'ו. אפילו אני, שמתנגד למהלך של פז'ו, כתבתי את שמם בפוסט הזה מספר פעמים לתפארת מדינת ישראל ושגוגל יהיה עזרי. כל בלוגר, עם זאת, יודע שאי אפשר לשלוט על בלוגרים אחרים ומה יצא תחת מקלדתם. לבוא ולנהל שיחה עם גוונים קוצפים (אני נזהר מלהגיד קוצפת ביתר דרמטיות) בבלוגים שלא משדרים באותו הגל זה לא ממש רעיון טוב.
ועוד דבר, בעניין מובילי דעה:
אני מכיר שני אנשים אישית ועוד אחד בשלום שלום. על השאר לא שמעתי.
יש לשאול: איך בוחרים מי יקבל את האוטו, מי בחר, האם היו אינטרסים מסוימים בבחירת הבלוגרים, נסתרים מעיני הציבור, ושהמפרסמים לא רוצים לחשוף אותם. זו אינה ביקורת, אלה שאלות שיש עניין בהן ואני כציבור מעוניין בתשובה.
משהו סוציולוגי לסיום- אנחנו רואים פה איזושהי התנגשות בין אנשי פרסום (שגיא ואביעד) לבין עיתונאים (גל ואהוד). ככה זה נראה כשכולם בלוגרים.
ולשם גילוי נאות:
עם כל השמות המוזכרים בפוסט הזה יש לי איזשהם יחסים, בין אם חברות (אהוד), עבודה בעבר (גל, אהוד, אביעד) או נטוורקינג (שגיא).
עם זאת, מצאתי צורך לכתוב על כל זה.
Nah Trang, Video 3 of 3
Nah Trang, Video 2 of 3
I was visiting Nah Trang, which is a huge place in Vietnam, but a 3rd world in many aspects.
In one of the places i wad at, I drank a magnificent sugar cane juice with Clementine.
I made a video.
Nah Trang, Video 1 of 3
a video log from Na Trang beach
Wireless Vietnam
Before you visit Vietnam you want to bring 2 things in your bag.
1- A network cable: most hotels here have a network hole in the wall and a cable will cost you around 3$ a day. So bring a cable.
2- A mini wireless router: its size is less than half the size of regular router and it'll cost you around 45$, but not in Ho Chi Min. you wouldn't find one here, and a regular will cost you 185-250$.
other than that, the cafes and restaurant here are all WIFI.
Paradiso!
(you can follow my trip to Asia through my Facebook and Twitter)
תגובה: פוסט זה לחלשים
הבוסית שלי (א.ק.א שותפתי למסע מהפוסט הקודם) לא נשארה אדישה לפוסט הקודם על מעללינו בויאטנם הבירה, זו היתה תגובתה (כל הנתונים פה על דעת הכותבת בלבד):
בשלוש מאות וארבע המילים שכתבת/מחקת נפלו אי אילו אי-דיוקים, הרשה לי להעמיד את פני הדברים על סידרם המקורי והבלתי מתפשר, איך שהם נראו מפה, ביושבי ממש ממול, (אומרים מנגד אבל נגד זה שלילי, ושלילי זה מחליש את החזקים שבינינו, חראם).גם הוספתי כמה נושאים שלא הזכרת, ככה שאם כבר ללבן אז את הכל.
[1] סינגפורים יודעים מהי המילה "סלט", ויודעים מהי המילה "טרי" רק לא יודעים להרכיב ניב משתי המילים גם יחד, ואז יוצא אחד מהשניים: סלט מבושל או החלק העליון של העגבניה שמונח כלפי מטה (אבל טרי)
[2] ג'ט סטאר הוא אולי אוטובוס משנות החמישים אבל גם סיכמנו שזה גדול בערך כמו חמש ספינות חלל שבונה ריצ'ארד ברנסון, אז תלוי מאיפה בוחרים להסתכל (כמו במקרה של העגבניה)
[3] זה לא היה לנסוע בפקק, זו היתה נסיעה מפרגנת, כזו שמאפשרת לאחרים להתקדם טיפה לפנייך, מה יש? החלשים הם אלו שצריכים להגיע מהר יותר, לנו יש סבלנות ואנחנו מתחזקים באמונה שנגיע ללא התנייה בזמן שיקח לנו, ככה זה בסטרטאפים.
[4] בוויטנאם צריך מזל עם סלט, הפירוש של סלט זה פירות חתוכים, ואתה קיבלת ירקות, כמו שרצית, על מה אתה עוד מלין?
[5] "קראתי למלצרית היפה", יש פה לונג-טייל קי-וורד עם שלושה אי דיוקים ואי סינכרון, אני לא יודעת מה לתקן קודם
[6] הג'וק בא עם האורז או לפניו? אבל סיכמנו שג'וקים הם חזקים, הם היו פה הרבה לפנינו, ויהיו הרבה אחרינו. לא זה שבא לבקר בצלחת שלך, ההוא באמת היה חלש.
[7] אורז יבש - בתאכלס קיבלת מה שביקשת בדיוק, העייפה אפילו שאלה "דליי לייז?" אבל לא ממש הקשבת - בפעם הבאה תבקש עם חיוך, זה בא עם תוספות! (באסיה קוראים לתוספות – פלאס פלאס פלאס +++)
[8] הפוך גוטה: לא הצעתי שתשים מרק בתוך האורז (שזה באמת לחלשים וקצת פולני לטעמי), אלא שתשים את האורז בתוך המרק, ככה אוכלים באסיה, תתחיל להתרגל, ישתלם לך בעתיד הקרוב
[9] החדר השני יתפנה בשתיים עשרה, אבל לא ברור מתי יהיה מוכן, אתה יודע שכששומעים נכון (קוראים לזה גם להקשיב) אז אין אכזבות, ואתה – או שאתה מחובר לאינפוזיה עם כבל בשלושה דולר או שאתה נוחר, בשני המקרים אתה לא ממש שומע (תכף נעיר אותך שתאשר את התגובה…)
[10] אנחנו בקומה הרביעית שמתחילה מהרגע שמסיימים לטפס את שתי הקומות הראשונות ששייכות לבעלי המקום (והחדר בכלל מספרו 32 על שום הקומה השלישית) כשחדר 52 יתפנה תודיע לי כמה קונות עלית.
[11] הופ חסכת לי שלושה דולר, תודה!
[12] הטיול הקודם לוויטנאם היה אם לא שמת לב "נסיעה עסקית", אבל אני שמחה שזה מרגיש לך כמו טיול (לפעם הבאה חוץ מכבל תביא מקל ואוהל … יהיה פיקניק)
[12] ז – כן, הוא זה שאמרת, ואני חשבתי לעצמי איזה ז'-נטלמן
[13] בדיוק לפני שהספקתי להגיב על השירותים ציינת שתמיד התגובות שלי נורא ארוכות, אז סיימתי.
אני לא נעלבת – אני חזקה.
פוסט זה לחלשים
אז הגענו לשדה התעופה של סינגפור, צ'נגי, בשעה רבע לשש (משהו כמו שתיים עשרה בלילה שלכם), ישנתי טוב, אבל האמת היא שהתעוררתי כל שעתיים לבדוק מה השעה, בכל זאת, לישון זה לחלשים. התיישבנו ללבן כמה עניינים בינינו בדיוטי פרי תוך כדי אכילת סלט אטריות וקרואסון (א- סינגפורים לא באמת יודעים מה זה סלט, בשבילם זה שתי פרוסות עגבניה שאחת מהן היא החלק העליון של העגבניה שמתחבר לגבעול, נו אתם יודעים. ב- למה לא קוראים לזה קוראסון למען השם?!).עלינו למטוס של חברת ג'ט סטאר. אוטובוס כזה, אם לא הייתם במזרח לא ראיתם בחיים שלכם, שני טורים של שלושה מושבים בכל צד, יש שם פחות מקום מאשר באוטובוס של אגד בשנות החמישים. נחתנו.
בערך שעה אחרי זה (עזבו, לא ראיתם פקקים כאלה בחיים, ועוד של אופנועים) ירדנו על מרק ויאטנמי עם ירקות. ניסיתי את מזלי עם סלט, אבל פה זה כמה עלי חסה חתוכים, ארבע פרוסות עגבניה ולגיוון גם ארבע שמיניות אבוקדו ברוטב בלסמי. נמאס לי, אמרתי לשותפתי למסע, אני אוכל אורז ונגמר הסיפור.
קראתי למלצרית היפה שלנו (היא שירתה אותנו פה גם לפני חצי שנה, עושה השלמות הכנסה עם גברים מעבר לשעות העבודה, מסכנה), באמת חמודה, אמרתי לה, "כן איי הב רייס פליז?", "בול אוף רייס?" "פליין רייס, יס, תנק יו". היא חזרה לי עם קערית אורז. הייתי מאושר, יופי, אני אוכל אורז, אי אפשר לטעות בזה, אבל כוסאמק, הוא יבש. "נו אז תשים קצת מרק בפנים, עוד נשאר לך ממקודם", אמרה לי השותפה. "מרק זה לחלשים", אמרתי לה, "אבל בסדר, אני אשים קצת".
"החדר השני שלכם יהיה מוכן רק בשתיים עשרה", אמרה לנו המנהלת של המקום, "בינתיים יש לכם חדר אחד". טוב, עלינו למעלה, ארבע קומות? נראה לי יותר כמו חמש, ברגל. (ויתרתי על קומה חמש לטובת השותפה שלי עבור חדר בקומה 7 בלי מעלית, קומה 5 זה לחלשים) 3 דולר ליום לאינטרנט בחדר, אמרה לנו הפקידה. עלינו לחדר והוצאתי את הכבל שלי מהתיק. הטיול הקודם לויאטנם לימד אותי את זה. הופ, חסכתי לי 3 דולר. אהההה, צריך לחלוק אינטרנט עם השותפה, זין, אמרתי, אינטרנט זה לחלשים. ויתרתי ונתתי לה את הכבל. נו כבר, חשבתי לעצמי, מה כל כך מסובך בלהפוך לפטופים לראוטרים, לא אידיוטי? לא?
הלכתי לשירותים, אחלה שירותים יש פה בחדר. על מכסה האסלה כתוב באנגלית שהשירותים נוקו ועברו חיטוי. יופי.
כשכבר באתי לשטוף ידיים גיליתי שגם הסבון הוא לחלשים, הייתי צריך לאלתר, במקלחת חיכה שמפו מהדיירים הקודמים.
**התגובה לפוסט- כאן
-
-
- 6 now online
Recent Readers
-
-
-
מריץ FireStats