אני רוצה להפנות אתכם למקרה מאד מעניין שקורה בבלוג של גל מור. גל מציג את מקרה פז'ו 308 שהציעה לשבעה בלוגרים נסיעת מבחן בת יומיים בתמורה לכתיבת פוסטים בנושא ובלינק בתור חברה המתעסקת בשיווק דרך בלוגים.גל מצידו הביע את דעתו השלילית על הנושא, מספר תגובות נוספות הגיעו מבלוגרים שקראו את הפוסט, אך עיקר השיחה מתנהלת בין אהוד קינן, כתב מחשבים בynet שגל הוא עורכו עד לא מזמן ובין אביעד, תפוז לשעבר וכעת עובד עבור שגיא חמץ, מנכ"ל בלינק. מעבר לזה, יש שם התכתבות לא כל כך נעימה בין גל ושגיא.

מה דעתי?
אני חושב שלא נכון מצד בלינק להגיב כמו שהגיבו בבלוג של גל.
יותר משעניין אותי הפוסט (הוא עניין וגם הצחיק), נמשכתי ללאן התגובות הולכות לקחת את השיחה.
בעוד אני מאמין שתגובות לפוסטים הן מבורכות, בעיקר כשהן מגיעות מאיזשהו ראש של פירמידה, הראש צריך לזכור שהוא נמצא בחצר ביתו של מישהו ושהוא צריך לנהוג ביתר זהירות כי למרות שהוא רוצה להגן על פרי עבודתו הוא עלול לצאת כשמכנסיו מופשלות למטה, ואם לא בידי עצמו, בידי אלו מחצרו. מעבר לזה, בלינק קיבלו בדיוק את מה שביקשו, תקשורת ושיחה על פז'ו. אפילו אני, שמתנגד למהלך של פז'ו, כתבתי את שמם בפוסט הזה מספר פעמים לתפארת מדינת ישראל ושגוגל יהיה עזרי. כל בלוגר, עם זאת, יודע שאי אפשר לשלוט על בלוגרים אחרים ומה יצא תחת מקלדתם. לבוא ולנהל שיחה עם גוונים קוצפים (אני נזהר מלהגיד קוצפת ביתר דרמטיות) בבלוגים שלא משדרים באותו הגל זה לא ממש רעיון טוב.

ועוד דבר, בעניין מובילי דעה:
אני מכיר שני אנשים אישית ועוד אחד בשלום שלום. על השאר לא שמעתי.
יש לשאול: איך בוחרים מי יקבל את האוטו, מי בחר, האם היו אינטרסים מסוימים בבחירת הבלוגרים, נסתרים מעיני הציבור, ושהמפרסמים לא רוצים לחשוף אותם. זו אינה ביקורת, אלה שאלות שיש עניין בהן ואני כציבור מעוניין בתשובה.

משהו סוציולוגי לסיום- אנחנו רואים פה איזושהי התנגשות בין אנשי פרסום (שגיא ואביעד) לבין עיתונאים (גל ואהוד). ככה זה נראה כשכולם בלוגרים.

ולשם גילוי נאות:
עם כל השמות המוזכרים בפוסט הזה יש לי איזשהם יחסים, בין אם חברות (אהוד), עבודה בעבר (גל, אהוד, אביעד) או נטוורקינג (שגיא).
עם זאת, מצאתי צורך לכתוב על כל זה.