Connected

User 0.1

בראשית היתה אנונימיות. ובדממה התהלכו להם יוזרים חסויים בשם בדוי. הימים היו ימי האמצע השני של שנות התשעים, כשהדבר הכי מגניב זה אימייל של הוטמייל, תכנת יודורה והמעבר של כולנו מחלונות 3.11 שהיו החלונות הכי טובים מאז ועד היום.

באותה תקופה היה חשוב לשמור על שם בדוי, ולהמציא שם מגניב ליוזר של האימייל היה משהו שעוד התגאית בו. זו היתה תקופה אחרת; נטסקייפ עוד שלטה בדפדפן עם ההגה של האנייה וגיקים התחילו לצאת מהארון. היה מגניב.

User 1.0

ואז נגמרו שנות התשעים, האינטרנט הולך לעמוד בפני המבול שלו, או אם תרצו, נפילת המניות שלו בבועה. בד בבד, מתחילים להתפתח בקצב מהיר מנגנוני הגנה חדשים; חברה ישראלית ממציאה את חומת האש ומכיוון הים ממציאים את האנטיוירוס ההמוני הראשון: דר‘ נורטון ימציא את סימנטק. זו תקופה של התפתחות התכנים, יותר פורטלים, יותר שירותים, יותר אקשן. ההבנה היא שהתוכן הוא מה שישלוט באינטרנט. עוד מפחדים לדבר על מסחר. לתת את האשראי באינטרנט נראה קצת הזוי, שלא לומר ”מפחיד“ ועוד את השם האמיתי והכתובת. למה מי מת?

נולדים שיתופי הקבצים.

User 1.5

האינטרנט כבר קלט את הכיוון שלו. אנשים מפתחים תכנים ומשתפים אותם. המסחר האלקטרוני מתחיל (רק מתחיל) לתפוס את מקומו בכלכלה העולמית. בדיוק כאן, באבולוציה של היוזר, מתחיל המשתמש להבין שמשהו קצת אינפנטילי בהתנהגות שלו… השם הבדוי שלו. הוא כבר כותב את החיים שלו בבלוג. כבר לפחות שנתיים יש לו אלבום תמונות אינטרנטי שהוא מראה לחברים שלו, הוא כבר קנה פעם אחת באיביי ועוד פעמיים באמאזון, ותכלס… למי לעזאזל כבר איכפת, האינטרנט הוא כבר מזמן שדה חברתי לגיטימי להכיר בו את הדייט הבא שלך, נמאס להעמיד פנים שאתה מישהו אחר.

אתה שם את עצמך מאחורי חומת אש ואנטי וירוס, אתה מוציא את החיידקים מהמחשב פעם ביומיים עם כמה תוכנות שהומלצו לך, אתה קולט שאתה תצטרך לעשות את זה שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם ואתה מתחיל לשאול את עצמך למה לעזאזל אתה טורח, גם ככה אתה מחופר עמוק, למה אתה צריך גם להתחבא?

User 2.0
כולך שבע כבר מזה שהאקספולרר הוא הדבר הכי רע שקרה לרשת מעולם. עדכונים באתרים הגדולים מודיעים לך על עוד פירצה. הגירסה כבר בת חמש עוד מעט ועדיין מוצאים בה פרצות, כאילו אין עוד דברים לעשות בעולם חוץ מלחורר את הממוטה הזאת. הדפדפן הזה מגעיל לך את השועלים.

אתה כולך מוגן עם חומת אש, אנטי וירוס ועוד שלוש תוכנות נגד תולעים שיגנו לך על המחשב מפה ומשם. בד בבד אתה מבין שנמאס לך להסתתר ושהשם האמיתי שלך יכול להיות גם אחלה של כינוי; גם ככה חצי רשת כבר מכירה אותך, הרי כבר היית בקופידון למיניהם, אתה כותב בלוג (או שניים), אתה נמצא בלפחות שני פורומים פעילים, אתה משתף תמונות כי זה הדבר החם הנוכחי ואתה הרי תתחיל לשתף גם את המועדפים שלך. לא רק זאת, דבר חדש התחלת לעשות לא מזמן- אתה מודיע לאן אתה יוצא ומזמין את כל העולם ואשתו להצטרף אליך לבילוי, או במילים אחרות, האינטרנט שלך הפך להיות עכבר העיר ואתה הופך למפיץ מידע עצמאי: ”עכבר העיר“ אבל עם אנשים אמיתיים. למה שאתה לא תהיה בנאדם אמיתי אתה שואל את עצמך.

כך זה נמשך ונמשך, יותר אתה מוגן, יותר אתה נחשף. השלב הבא בחיי השיתוף יתקע עוד מסמר בארון הקבורה של האנונימיות, אתה תתחיל להשתמש במצלמת האינטרנט שלך ליותר משיחות במסנג’ר. אתה תמצא תכנה, שתשמע אותך ותצלם אותך באותו זמן ואתה תתחיל לשדרVLogs. הפוסטים שלך יתחילו ב: Captain’s log, stardate… ואתה תרגיש שאתה מגשים את חזון ”מסע בין כוכבים” בימי חייך. הרי תמיד רצית להגיד את המשפט הזה.
פתאום אנשים אנונימיים יצאו מהאנונימיות האחרונה שהיתה להם. הראשונים יהיו כמובן הנודיסטים חולי הפרסום. אחר כך, כמו כל תופעה אקסצנטרית, היא תגיע לקונצנזוס ואנשים יעשו את זה על בסיס יומיומי, עם להסתכל על המצלמה או בלי. אנשים יהיו בפריים וברקע יתנגן שיר. אנשים יהיו מחוץ לפריים וברקע- יתנגן שיר. זו גם תהיה מלחמה חדשה לגמרי עם חברות המוסיקה. הן ירצו לתבוע בלוגרים על הפרת זכויות יוצרים. ממוטות הרי הן חיות מפגרות. תהיה סמטוחה שלמה.
אתה תגיד לעצמך- ”זה מי שאני“ ותהיה בטוח שככה זה היה תמיד.

יוזר 3.0
זה כבר לא עניין של שיתוף, זו הפכה להיות דרך חיים, אתה מתקשר עם אנשים באמצעות האינטרנט ברמה האינטימית ביותר. אתה לא רק מתקשר איתם, אתה מתממשק איתם, באמצעות תוכנה. והם מתממשקים איתך.
אתה נותן לאחרים ואחרים נותנים לך, אתה מציע להם לצאת והם מציעים לך, אתה נותן להם מה לקרא והם נותנים לך, אתה מפרסם הזדמנויות והם גם. אתה נותן לכולם, וכולם נותנים לך.
יכול להיות שלא פגשת אותם עדיין, מצד שני יכול להיות שפגשת אותם רק בחטף, אבל כל זה לא ממש משנה את הפתיחות שלך לשיתוף.
בני אדם מממשקים את עצמם עם האינטרנט ודרך האינטרנט. יותר ממשק, יותר ידע על מה קורה עם האחרים שלך. יותר ממשק יותר אתה מגלה שלאחרים אכפת ממך. פתאום אתה יודע מה קורה מחוץ לשולחן העבודה שלך, יותר מאשר כשכל מה שהיה לך זה טלפון נייד או אימייל. מידע זורם לך בכל הכיוונים, פנימה-החוצה-ולצדדים. מערכת הפעלה זורמת.
יותר מזה, הממשק הופך לכלי העבודה שלך, הופך לשולחן העבודה שלך, הופך למנהל השירות שלך, הופך לתיבת הדואר שלך, הכל על הבית בבית אחד. התוכנה עם הממשק שכולם נמצאים בה מסוגלת להכיל את כל מה שאתה צריך כי הבנאים שלה, היזמים והמפתחים, משכללים ומגדג'טים אותה. אתה עושה איתה עסקים, אתה מתקשר דרכה, אתה קורא בה, אתה מכיר אנשים חדשים ובעתיד הלא רחוק אתה תעשה בה גם קניות. אתה אמנם רגיל, אבל בעתיד הלא כל כך רחוק גם לא תצטרך יותר כרטיסי ביקור . מספיק שתצטלם עם בן שיחך, המערכת כבר תחבר אתכם יחד וכל הפרטים ישמרו ברשימות שלך. הרי תייגת את עצמך איתו, לא?
אתה זמין. אתה בעיקר חברותי. אתה מפתח לך הרגלים של שימוש בתוכנה שלך. זה פותח אותך לאפשרויות שלא יכולת לדמיין קודם. אתה מנהל את קצב החשיפה שלך למידע. אין לך גבולות.

The usability of the Events application on Facebook
After reading Jeff Pulver’s note about Facebook becoming his portal for business communication I started thinking how to overcome the system flaw which is Facebook’s inbox and how to really make it possible not to lose track
of all the dates, events and meetings one has in his day to day and harness Facebook, although not equipped, to this job.
So first, Facebook’s Events application does an awesome job.
when you have a business meeting, or a date, create an event for it, make it a private event so no one except you and who you choose can watch it.

In this event you can start communicating through the Wall system and not worry your messages with your partner are lost in your inbox.
Consider you schedule a business meeting 2 weeks in advance. A lot of communications will run in your inbox all that time. An event representing a

meeting will be the exceptional communication and it'll always be there in your news feed page you never miss.

While Googling, I went to search Ask.com for something.
Then, I found this buttom there, called "ASK Eraser" that gave me this screen.
"When AskEraser is enabled your search activity will be deleted from Ask.com servers except in rare circumstances", they tell us on Ask.
What do you think about that?would you use it? do you think people would like it?

please click on the photo to enlarge.

I had a discussion with a friend of mine.

 She said she doesn’t understand my motives and my agenda of writing my blogs. She said she doesn’t understand what’s funny in My Let Go (celebrating a year today, by the way) and what do I want to show about myself in my other blogs, as a blogger (and these are not all of my blogs). For me, her punch line about me was that for someone who doesn’t know me, I have some posts where I look as someone who knows very little about a lot of things and in other words, who is this guy, he’s not serious,
but, she said, she knows me and know it’s not so. (Some of you may look at it as a weak point that I show you, some of you may see it as a strength point). Alright.

It got me thinking.

As blogging for me began in August 2003, I have learned a thing or two about how people evolved as users who share their lives on blogs, on IMs, on videos and on other viral social environments. As I am a people’s person by nature and a sociologist by education (cannot separate it from the rest of my identity,
i don't want to either) I was naturally drawn to realize for myself what it means to have a blog, to have an IM, to post personal video logs on a blog and to see where this Facebook revolution goes as the social creatures that we are all.

Not personal is not interesting.

This is something that I realized for myself over the years as a personal preference. Speak about anything, but if you’re a blogger- give a personal flavor to your post, or else you lose me. You don’t have to agree with me on that, but see what makes you let go of blogs and bloggers, could it be the lack of it?
It can be history, it can be physics, I don’t care, but put your ass on the line. Writing in third body is for wimps (not in all cases, but you got my point).

Positioning.

My friend asked me where and how I want to position myself. Her question was intelligent. First thing pro bloggers will teach you in blogging 101 is that before you open a blog you have to think what it is going to be about. That’s what will attract the readers, that’s what will bring them back with every new post, and in essence, that is what will bring order to you writings.

True. Unless you don’t want to follow the “rules” and if you believe your blogs are your own to do whatever
you want with. For me, I’m not talking about chaos, I’m talking about balance.   Get the balance between your personal preferences and the “rules” of writing.

Personally.

Personally, I’m in a unique situation as I'm writing, shooting photos and making videos.
I started as an anonymous blogger, became a photojournalist known by real name, continued exploring the blogosphere with different blogs that gave me more hats to wear in social occasions and now, not only that I have all these, people who are my Facebook friends get my daily feeds of what I do and what I write. Moreover, one of the first things you learn as a private personal  blogger is that you can't  satisfy everyone with you writings. Even more, once you are courageous enough to reveal your guts, i.e what you really think or feel, then comes those milestone posts where you are honored upon by others. It’s something you have got to go through to realize for yourself, it’s a journey you got to go alone, letting go of what others are thinking about you, That is power, that is freedom.

Spotlight.

In a situation like my own (it may be a unique story but I doubt I’m special in this) many people (I try to know most of my Facebook friends personally) are always up to date with what’s happening with me. I get to situations where I introduce myself by name and people say (and I’m not kidding): “Oh, so you’re Niv Calderon, I heard so many people talk about you, I read you on Facebook all the time”, and I tell you this not to glorify my name (it bores me to death when people do it) but to clarify my point- when you put yourself in front of people daily, you choose to let go of some of your privacy, and you choose to give people the opportunity to think about you different thoughts. They can be positive, they can be negative. Most of the time they are positive because people love information, and if it’s in three dimensions (photos, videos
and text) it’s even better.

As a blogger, you open yourself to many possibilities and opportunities unavailable otherwise and that’s what I like.
Also, since I’m blogging and using social utilities, so many big and wonderful things happened in my life, why would I want that to stop them from happening, “it’s like a box of chocolates, you never know what you might get”.

Sharing.

It’s all about sharing. It’s about being open. When you’re open THINGS COME. When you share, your ideas and thoughts are being donated to the community for the rest to use as they please. Sharing makes me grow. You’ll never know till you try.

לאומי קארד, יותר חכם אומר הלוגו של חברת לאומי קארד בע"מ, ועם זאת, שנת אלפיים ושמונה ואנשים שרוצים להכנס לאינטרנט ולגלוש לתוך ‎החשבון שלהם חייבים להשתמש בדפדפן המייקרוסופטי, אקספלורר.

‎אז מה? מה עם האנשים שגולשים במק? מה עם אלה שמעדיפים את פיירפוקס?
אלה יצטרכו לחכות.

‎‎שימו לב לכתובת הדפדפן: online.leumi-card.co.il/WrongBrowser.html. הדפדפן שלי שגוי הם אומרים לי.
לאומי קארד- האתר שלכם שגוי. האתר שלכם!

‎‎ציון: נכשל בחוויית משתמש.

‎

‎הקליקו על התמונה להגדלה.

‎

One of my hobbies in life is finding things that match. Kind of like playing with puzzles, although it was never a hobbie of mine really.
I like connecting dots when it comes to people, either if it’s their personality or when people look for other people to meet (social analysis is me).

long time ago i came across these hands you see here, first the Hamsa, witch "Some associate the significance of the five fingers to the five books of the Torah for Jews, the Five Pillars of Islam for Sunnis, or the five People of the Cloak for Shi'ites. This symbolism may have evolved at a later stage, in view of the fact that archaeological evidence suggests the hamsa predates both religions."
Then, I met the Teva sandals which are awsome and then I heard there’s an online game called Second Life (what is Second life) whtch I never tried.

Somehow I'm sure there’s another company who’s using the hand symbol… but I can't seem to remember which. Hope i'll figure it out soon.

Last night I went to participate in the Rock Band party of the Garage Geeks. The Garage Geeks events' atmosphere is of social and of business networking. A place where you can meet people you've read about on the internet-business parts in the news papers and in the big sites on the web. It’s an atmosphere where it is fun to meet, great to collect ideas and to get to know people. i'll get back to that later.The last game I seriously spent my time playing was called "Sim City 2000", and it was back in the 90’s. I used to play for hours a day, full days, and I remember once I had nothing else to achieve in a city I built, it was all made of the mega ultra buildings of the 23rd century (with time fast forwarded). I called this city :"The Enterprise". since than I stopped playing games in general, 10-12 years ago.

Now, Guitar Hero and Rock Band are great games to play, alone and togater, but there are few things about them that are counter productive socially, and remember, I'm talking about a party and about a networking event-
First of all, when you're playing Rock Band you need to concentrate, there are rules you need to follow, as in every game. The game makes the player play for the total score of the team, but really, who cares about the score, the most important thing for you is to finish the song. So, it’s not really about being social, it’s about doing the best you can, and handling the hand and eye coordination obviously (except for the singer, of course).
Second, when you're in a party where some of the people are playing computer games and some of the people are eating/talking/dancing than there are two groups in one place that do not communicate.

Few weeks ago I went to another party by FunTactix. About 8-9 people played games all night on the computers there and there were about 30-35 people, maybe less. how much is that in percentages and how do you think 8-9 more people could have donated to the atmosphere of the party???

Third- last night they had 2 sets of Rock Band and one set of Guitar Hero. Guitar Hero is anti social in definition. You might have some fun playing it and becoming better, but giving it in a party where other people are involved is like standing in the corner of the class, as a punishment, where no one can speak with you for the time spent, and if you're standing on the side and want to play, wait in line.

So of course, nothing there was even like punishment, I myself tried to sing Roxanne for 3 times with guys i've never seen or talked before, but really, I think attractions in partties are great, but video games, even when they are meant as a group game (wii included) have anti social elements in them that made me think about all of that last night.

For conclusion, games for me, when I was a teen, were a way to spend my time, they were a way to explore this new thing called computer, there was nothing social about them, nothing. Games for me were something I do with myself, having fun, alone.
Even today, if I play a game with other people, how much of it is really about provoking the interaction afterwards? What interaction will be left after the game is over, after elvis has left the building?

a photo I took of a group of people playing Rock Band at the Garage Geeks party

Last, but not least, my own version of Creep, originaly by Radiohead, with my friends: Oded, Hagai, Roxi and lotem at the camera (creep)
@http://youtube.com/watch?v=wUeGq3vNMnU