אחוז אחד מאוכלוסיית ישראל כולה רשום בקבוצת "Israel" בפייסבוק. כיום עומד המספר על 74,000 יוזרים.
רוב מי שישב בהרצאה הפותחת של ג'ף פולבר בכנס VON לא יודע מה זה פייסבוק. הוא דיבר בצורה מעוררת השראה.
אנליסטית מחברה ידועה אמרה שהאייפון של אפל שינה מודלים עסקיים כשהכניס את ה- wi fi לסלולרי.
אני חושב שהיא לא שמעה על נוקיה.
אפרופו אפל- האייפון לא תומך שיחות דור 3, כלומר, אי אפשר לנהל שיחות וידאו. חבר שפגשתי הסביר לי שזה בעצם טלפון מגניב מלפני שנתיים עם ממשק מגניב עוד יותר של היום.
לפני שלושה חודשים קניתי נוקיה E65. בחרתי אותו כמעט אך ורק בגלל שיש לו יכולת wi fi. אם אקנה את האייפון, זה יהיה עוד שנה, כשהוא יעבור debugging ויקבל גירסה חדשה.
פגשתי בנאדם שלא יודע מה זה ג'ימייל.
מסתבר שגם מה שנראה מובן מאליו אינו מובן מאליו.
הכי מצחיק לפגוש דיילת מכירות שמנסה להסביר לי מה זה skuku- "בעצם להוציא את כרטיס הסים מהטלפון, לחבר אותו עם כרטיס (היא התכוונה דיסק און קי) למחשב ולדבר בשיחות מוזלות דרך המחשב".
א- אם הוצאתי את הכרטיס ביטלתי את הטלפון (באמת תודה שיש שיחות מוזלות בסקוקו).
ב- סקייפ חשבו על זה קודם תודה רבה, וזה גם יותר זול אם משתמשים בסקייפ אאוט.
האינטרנט פה גרוע במידה חסרת תקדים. המארגנים הודיעו לכל באי הכנס שיש רשת הפתוחה לכולם(אלחוטית כמובן). בינתיים הרשת לא כל כך זמינה אלא למחשבים נבחרים (ובטח לא לטלפון עם wi fi שקולט את כל הרשתות חוץ מאשר את זו האמורה).
רוב הדיבורים פה הם על תשתיות בעוד שלדעתי היה יכול להיות הרבה יותר מעניין לו היו מדברים פה על העתיד ולאן הולכים. אם תחשבו על זה- תשתיות זה לדבבר על מה שכבר יש, בעוד שלדבר על טכנולוגיית IP ולאן אפשר לקחת אותה זה לדבר על עתיד. בקיצור, אין עתיד.
משהו מחוש הריח שלי: חסרים פה אנשי סטארט אפ. יש פה אנשים מאד מיושבים, חברות מאד גדולות. משהו חסר פה. אולי זה קשור לאיפיון הראשוני של הכנס, לא נכנסתי לעומק של זה. גם בלוגרים לא מצאתי פה בכלל.
משהו אחד לפחות טוב פה:
השטרודל.
אחרי שקראתי את הפוסט המשעשע והכתוב נפלא של ידידי אהוד קינן הבנתי שאני צריך לכתוב על מה עוד יש לעשות בפייסבוק (חוץ מלהוסיף אפליקציות) ואולי טיפונת לסנגר על השירות (פייסבוק הוא שירות? כן!) שרק לאחרונה צללתי לעומקו.
צודק הבחור שאומר שקשה להיות בעל עשרה יוזרים ובכל פעם למצוא איפה משנים את הגדרת הסינגל שלך, יש לי יותר מעשרה יוזרים ואני במגמת צימצום. צודק הבחור שגם אומר שכל רשת חברתית הפכה להיות אתר הכרויות, אבל אני אומר שזה נתון לבחירה, כי טבעם של אנשים לרצות להכיר, זה כבר לא משנה אם זה אונליין או בעולם האמיתי.
מעניינת אגב השאלה מתי יפסיקו לקרא לעולם האמיתי אמיתי ולעולם הוירטואלי וירטואלי ותתחיל להתמוסס ההבחנה בין על המחשב ומחוצה למחשב.
אבל בשונה מאהוד, יש עוד דרך, או דרכים, לנהוג בפניי הספר (זכויות: א.ק).
אני למשל, הפסקתי להוסיף אפליקציות וכעת אני בעיקר מוריד אותן. זה כאב ראש וזה כאב ראש. אסביר:
כשאין לך אפליקציה, החברים שלך שולחים בתפוצת נאט"ו את האפליקציות שלהם. זו דרך ההתרבות וההתמנגלות באתר(ואם תאשר, תקבל מייל על כל משהו וירטואלי שישלחו לך). אתה מקבל מייל כששולחים לך משהו כזה וחייב להקדיש לזה זמן, אלא אם כן ביטלת את האופציה לקבל עידכון על זה, שזה אחלה, אבל לרוב- הלינק להגדרות חבוי ולעיתים אף אינו קיים- באג רציני בהגדרות חוויית המשתמש מצד פייסבוק. מצד שני, אם אתה מוריד, אתה תמשיך לקבל מיילים שיציעו לך להוסיף את האפליקציה, נדפקת משני הצדדים, אבל לפחות לא תקדיש לזה יותר מדי זמן עתידי- תלונה מרכזית בפוסט של המוזכר מעלה.
בקיצור, אני מוריד את מה שהתקנתי לרוב ומעדיף להשאר עם בסיס השלד המוצע כולל דברים קטנים שדווקא מצאו חן בעיני, אבל לבטח איני מציע אותם לחברים שלי. ממני אנשים כבר לא יקבלו ספאם, כך החלטתי.
שנית, החלטתי להשתמש בפייסבוק כדי לחזור ולהיות בקשר עם אנשים מהעבר וכדי ליצור קשרים עם אנשים חדשים למטרות עבודה, כך עשיתי את זה, וזה בעל ערך רב מאד בשבילי. אני מנצל את פייסבוק בתור פלטפורמה שמאגדת לי בצורה יוצאת דופן ממש את החברים/מכרים/עבודה בשבילי וזה כל מה שאני עושה שם. היכרויות? יכול להיות, אני פשוט מכיר דרכים אפקטיביות יותר מפייסבוק בשביל זה, אבל גם זה עובד.
לסיכום, אני לא חושב שפייסבוק היא כמו עוד שירות, פשוט בגלל שהיא הלכה למעשה כבר מערכת הפעלה אינטרנטית שבעתיד ישארו מעט סיבות על מנת לעזוב אותה, וטוב שכך. מה חסר שם?
מערכת מייל טובה, מערכת אופיס, מערכת מסרים מיידיים מוטמעת כחלק מהליבה ומערכת מועדפים ורסס מובנים.
תגידו לי אתם מה עוד צריך שם באמת חוץ מזה בעולם של היום?
כשמערכת ההפעלה הזו תהיה באינטרנט לא נצטרך יותר מייקרוסופט ווינדוז, מה שנרצה יהיה ברשת ויהיה פתוח כמו האפליקציות של פייסבוק. יותר מכך- ברשת תוכל להיות תחרות בין מערכות הפעלה רשתיות. אמר לי חבר אתמול בנונשלאנטיות "בשביל מה לסגור את הדפדפן בכלל?!", אמר וצדק. מחשב, מערכת הפעלה מינימלית ודפדפן שיתן לנו הכל יחד עם מערכת הפעלה רשתית.
עוד חזון למועד, אבל התחלנו עם פייסבוק.
מכירים את זה שקיץ, אתם יושבים בחדר עם עוד אנשים, המזגן פועל ואחת הנשים פתאום אומרת "נכון קר פה?". זוכרים שהייתם בבית הספר, חורף, כולם עם מעילים בכיתות, הידיים קופאות ופתאום אחד הילדים אומר "אין אוויר, תפתחו את החלון!" ופתאום אין לכם אוויר?.
אני מניח שנתקלתם בדוגמאות כאלה בימי חייכם יותר מפעם אחת. אלה הן לא דוגמאות שנועדו לבדוק אם חם או קר, אבל אלה הן כן דוגמאות שנועדו להגיד משהו על התייקמותה של הרשת 2.0 שלנו, ה- ווב 2.0 שאנחנו מרבים לדבר ולהגג בה.
מהי מציאות בהסכמה?
הדוגמאות שנתתי אינן דוגמה לחום ולקור, הן דוגמה למציאות בהסכמה.
המציאות שלנו נקבעת ע"י משא ומתן מתמשך ובלתי פוסק בעניין הגדרות חוויה של העבר, ההווה והעתיד. מספיק שתסתכלו על הויכוח שנסוב סביב מלחמת לבנון השניה ותוכלו להבין שאנחנו נאבקים פה על מהו ניצחון ומהו כישלון- שתי מילים שכל כולן בנויות ממשא ומתן מלכתחילה.
המציאות שלנו מוגדרת, יותר מכל אולי, לא על ידי מה שמתרחש בה, אלא על ידי התכתיבים הלשונייים שאנו ואחרים כופים עליה, שימוש במילים ובשפה.
הנה עוד כמה דוגמאות למציאות בהסכמה:
המזג אוויר חרא. הוא כזה קרציה. היא בחורה משגעת.
הבית מבולגן. אוכל מהמם. חם פה. קר פה. מחניק פה. אין פרטנר.
יש פרטנר. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני הבנאדם המתאים.
הם קשוחים. זה נכון. זה לא בסדר. זה צריך להיות אחרת. ועוד ועוד…
מציאות בהסכמה אינה מציאות. מציאות בהסכמה היא צורת חיים בה אנו במשחק תמידי על מנת להמציא להתאים ולשנות את התפיסה שלנו ושל אחרים כלפי איזשהו מצב שמלכתחילה נמצא במשא ומתן (המציאות שלנו אם כן היא וויקי מציאות). אנחנו ממילא לא נוגעים או חווים את המצב האובייקטיבי עקב זה שאנחנו חווים את מה שהחושים שלנו מסוגלים להעביר לנו, אבל אנחנו כן אומרים על זה משהו כל הזמן. ההבנה שאנחנו חיים בתוך מציאות בהסכמה ולא בתוך "המציאות" היא בעלתערך רב ופוטנציאל להמון כוח ועוצמה פנימיים מכיוון שהסכמה ניתן לשנות אם מבינים שהיא עניין של-לא-יותר-מאשר משא ומתן, בעוד שכדי להתמודד עם "מציאות" אנחנו נדרשים לתעצומות נפש ועוד כל מיני דברים מתחום בריאות הנפש.
אז איך משנים מציאות? משנים את ההסכמה לגביה. שינוי ההסכמה משנה את המציאות, גם אם אין לנו נגיעה במציאות.
ועכשיו 2.0:
אם אתם שואלים אותי, יש דבר כזה ווב 2.0.
בקצרה ורק בראשי פרקים אני חושב שווב 2.0 זה עניין משולב של מספר תחומים שמשולבים יחד והסינרגיה בינהם יוצרת את התופעה הלשונית בעלת המשמעותית הייחודית שלה אנו קוראים 2.0. מדובר על שיתוף של תוכן גולשים (מה שנקרא באנגלית user generated content- או ugc בקיצור), כולל יכולת התגובה, התיוג והשליחה לצורותיהן, על ממשק המאפשר חיבור בין פלטפורמות- בין וידאו, טקסט, תמונות ואודיו בתוך פלטפורמה והן התממשקות בין פלטפורמות שונות (מה שנקרא mashup), על גרפיקה מסוימת (משהו עם צבעי פסטל) אם כי זו הקלושה מכל הפרמטרים, וכמובן- תוכן מוכוון חיפוש. אבל יותר מהכל, אני עדיין חושב ש- 2.0 (והנה, כתבתי על זה משהו התחלתי בינואר 2007) זו בעיקר חוויית משתמש. בפוסט ההוא קראתי לזה חווית מגרש משחקים, ואני חושב שזה עדיין נכון, ואולי בהדגשה רבה יותר אפילו, ההנאה מלהוסיף חומרים, למצוא אותם, לתייג אותם ולאנדקס אותם בצורות חדשות היא חוויית מגרש המשחקים שכל כך מתרקת בחוויית ה- 2.0.
אם אם אנחנו מדברים על זה ומסכימים לגבי זה, זה כנראה שם, או שלא, תלוי כמה אתם מוכנים לשנות את ההסכמה בנוגע לזה- גם ככה מדובר פה על העולם הוירטואלי.
This is a Tag
Geek
Tags Doesnt Stick
to Facebook or not to Facebook
add tagline here
These are just some of the tags i tagged myself last night on "Jeff Pulver's Friends on Facebook (in Israel) Social Networking Event" on Mandy's in Tel Aviv.
It was so much fun tagging myself, letting people read of me and read others, just giving them opportunities for fun and networking, i felt creative writing them, and shooting photos.
As i've just left a job as a product manager, i'll use this post as a way for me to get to all of you, who were present at the event, and post that i'm seeking challenging opportunities within an interesting organization. I believe I can bring fresh insights to any project related to Social Networks and blogs, User interface and User Experience. If your company is hiring or you know of someone who is looking to hire i'd be very thankful for the call, email or contact from you. Attached is my cv and cover letter for download:
You can find photos from the event on my facebook, you'll probably need to add
my profile to yours.
18:35
אני מת פה . אכלתי היום במסעדה. באמת, לא אכלתי הרבה. אכלתי מנה של תוספות- אורז, גזר, סלט ואולי כמה עגבניות. בעצם אפילו פלפל חמוץ אכלתי. רק שהוא לא היה חמוץ, הוא היה חריף. חמש דקות אחר כך עיוותים עלו לי בפרצוף ורצתי רצתי מהר "החוצה", זה היה באחת וחצי בצהריים. שני קלבטן לא עזרו לי. קלבטן. הא!. כשהייתי צעיר היו קוראים לי קלגרון. מפגרים.
בכל אופן, אי אפשר היה להתחמק מהבלוג החדש של רביב דרוקר היום. אין בינינו שום דבר חוץ מזה שכשהייתי נער הוא היה מאמן הכדורסל שלי בקבוצת הנוער של רמת השרון. שנים לא ראיתי אותו עד אותו סילבסטר 2006 בו הוא לא זיהה אותי. לקח לו עוד שנה וחצי שלמות, במאי כמדומני, עד ערב פרסום תוצאות הפריימריז בעבודה עד שהוא נתקל בי שם במסדרון ואמר לי: "עכשיו אני זוכר, אתה קלדרון, נכון?, ניב?".
חייכתי לעצמי. הגיע הזמן באמת.
שטויות.
כל הכבוד ,ערוץ 10 שיחקו אותה עם הבלוגים החדשים שלהם בישרא.
האמת, חשבתי לרגע על הבלוגים של הבלוגרים הרגילים. בי, כבלוגר במשך שנים בישרא, הייתי רוצה שיהיה לי עיצוב ישראבלוגרי כמו שיש בבלוגים של ערוץ 10. זה עיצוב tblogread, כלומר שעשו כתבנית htnl, אבל אין שום סיבה שישרא לא יזנחו את העיצוב הישן ויעברו לצורה החדשה והמכבדת הזו.
וזה מתחבר לי עם משהו שהתברר לי לא כל כך מזמן בנוגע לישרא.
ידוע משכבר שיריב חבוט מעריץ גדול של sixapart. יצא לי לא מזמן להיתקל באחד הבלוגים שיוצאים מהמפעל שלהם. רק אחרי שחזרתי לישרא באותו ערב הבנתי כמה העיצוב הגרפי של ישרא מזכיר לי את sixapart וכמה אני לא אתפלא אם את ההשראה לעיצוב לקח יריב מהם.
בכל אופן, הנה אחת הסיבות למה רביב דרוקר פתח בלוג:
"כי אני לא יכול לעמוד בפני הצורך שלי (כמה עלוב) להתבלט. אה, כן, וזו גם הסיבה האמיתית…"
אני מחבב אותו.
מחר יש אירוע שכל כולו מוגדר כאירוע נטוורקינט- Jeff's Friends on Facebook (in Israel) Social Networking Event, ידעתי כבר מזמן שאני אלך אליו, נראה לי הגיוני ליצור קשרים עם אנשים שמבלים את מרבית זמנם באינטרנט או שפועלים בדומיינים הקשורים לאינטרנט ולטכנולוגיה כמוני.
גיליתי שם הרבה אנשים מאד נחמדים. "שם", נשמע כאילו זה איזו עיירה קטנה באיזה חור. לא, אין "שם", אני חוזר בי.
מעניין אותי להכיר אנשים שמתעניינים ועוסקים במה שמעניין אותי אז עשיתי את הדבר הבא:
פייסבוק מאפשר לכם לראות מי הולך להגיע לאירוע שאליו אמרתם שתגיעו. אם אתם נכנסים לרשימת המגיעים אתם תקבלו קודם כל את כל החברים שלכם שמגיעים. כך יצא ששלושה עמודי אנשים ראשונים הם אנשים מהמעגל הראשון שלי של חברי פייסבוק (הברקה ברמת חוויית המשתמש, אגב. כל הכבוד פייסבוק). כשממשיכים הלאה מגלים אנשים שעוד לא הוספתם כחברים, אנשים שלא ראיתם שנים, אנשים שלא חשבתם עליהם שנים, אנשים שפגשתם אבל לא ידעתם שהם קשורים איכשהו לתחומי העניין שלכם ואחרונים- אנשים שאתם לא מכירים ושלא שמעתם עליהם.
את החברים שלי שמחתי לראות מאד והחלטתי שאני מודיע להם שאני אפגוש אותם שם, כך יצא ששלחתי בערך 20-25 מסרים אישיים כל אחד מהם הוא פר שם. "אם כבר לשמוח מחר", אמרתי לעצמי, "למה לא להתחיל לשמוח היום?!".
המשכתי הלאה, וכמו שאמרתי- התחלתי לראות אנשים ממעגלים שונים. כמובן שלרובם לא שלחתי מסר, אבל היו כאלה שאו ששמחתי שאראה מחר- ואז הודעתי להם כמה נהדר יהיה לראות אותם, או כאלה שאני אשמח להכיר. כך יצאו ממני בטח עוד 10-20 מסרים אישיים אליהם. הבנתי שלמעשה אני משנה את כל החוויה שלי מראש. במקום להכיר מחר, אני מכין את הקרקע היום להיכרות של מחר. אין טוב מזה.
הרציונל שלי היה שעם כל הכיף בלפגוש חברים, אירוע מינגלינג נועד כדי להכיר אנשים חדשים בדיוק כפי שהוא נועד לתחזק את הקיימים ולחזק את החלשים, אני רוצה להכיר גם חדשים ולהגדיל את המעגלים של האנשים שאני מכיר. אז עשיתי את זה. עברתי על רשימת כל המגיעים ושלחתי מסר. כך התחיל האירוע בשבילי. סוג של התכוננתי.
אחד הדברים שתוקשרו בברושור של ג'ף פולבר זה שכדאי לבוא עם תג שם ועליו שם ואיזשהו tagline על עצמינו. אני עוד לא סגור על הטגליין, אבל חשבתי להכין לי תג שם שאקח איתי לאירועים, במידה ואין תגים מוכנים. אמנם יש לי תגים עם שמי שאני שומר מהעבודה שלי בעיתונות, אבל זה לא מתאים, יש עליהם אייקונים וסלוגנים של האירועים המארחים.
אני מניח שיש פה מחלקכם, אלו שיקראו את הפוסט הזה שיגידו "מה, אני לא מכין כלום, מקסימום אני אשים איזו מדבקה על החולצה, לא יותר, ונסתדר משם" או וריאציה דומה. יהיו כאלה שיגידו "לא, אני לא בנאדם כזה של יותר מדי הכנות מראש, זה רק אירוע נטוורקינג, אני אוכל כאלה עשרה בחודש" או וריאציה דומה, ובטח יש עוד כמה תגובות. אז קודם כל- תנחומיי לכם. אירוע יכול להיקבע מראש כהצלחה או ככשלון אם אתם תגדירו את המטרות שלכם מחד ואת ה- state of mind שלכם לגביו מאידך, מראש. כן, זה יכול להיות כמו עוד אירוע, וזה יכול להיות אירוע. אתם לעולם לא יכולים לדעת את מי תכירו ומה יצא לכם מאירוע כזה. כן, זה נכון לגבי כל יום בחיים שלכם, אבל כשאתם מקבלים אירוע מרוכז שכזה, שווה לא לבזבז אותו, אין משהו בעל ערך רב יותר מבני אדם אחרים בתחום העסקים.
הצד השני של כל זה, כי אולי מלחיץ אתכם לעמוד מול כל כך הרבה הזדמנויות, זה שברגע שהבהרתם לעצמכם את המטרה שלכם ואת הסטייט אוף מיינד שלכם, זה לעשות על זה לט גו. לשחרר את הכל, לוותר על להחזיק את המחשבות האלה, לשחרר את כל מה שאתם חושבים על עצמכם באירועים חברתיים או על אחרים באירועים חברתיים, על איך שאתם נראים או על מה שחושבים עליכם. פשוט לשחרר. לשחרר.
אם עשיתם את ההכנה שלכם, אין שום דבר נוסף שאתם צריכים חוץ מאשר ללכת ליהנות ופשוט להיות עצמכם. לא אהיה הראשון כנראה שיאמר לכם שלהחזיק משהו עושה עצירות וששימחת חיים שלכם היא המוֹכר מספר אחת שלכם. התכוננתם? סימכו על עצמכם שתעשו את ה- Delivery שלכם כמו שצריך.
(((האירוע למוזמנים שנרשמו מראש ואינו פתוח לציבור)))
עריכה מאוחרת:
זה ג'ף, הוא העלה וידאו לבלוג שלו בו הוא יושב במטוס ומתאמן על כמה פעמים אפשר להגיד את השם עם הזמנה לפולבר טי וי שלו, ולעשות פרצופים. אותי זה הצחיק.
@http://www.youtube.com/watch?v=Pjoj78VZuRk
מאד מדאיג אותי מה שקראתי על חוק זכויות היוצרים החדש בטור של קלינגר בויינט. הלכתי לבלוג שלו אחר כך ועיפעפתי בין השורות גם כן. מדובר שם על כך שעכשיו יכולים יוצרים לקבל פיצויים על שימוש ביצירתם בין 10000 ל – 20000 ש"ח ללא הוכחת נזק ואחרי כניסת החוק, שעליו שמענו בהפגנת האמנים שנערכה בסינמטק וגם במקומות שונים בעיתונות ובבלוגים, יצטרכו התובעים להוכיח נזק, למשל הפסד כספי.
אז הכל טוב ויפה כשמדובר במוזיקה. הכי כיף כשיש לכם מוזיקה על המחשב שלא קניתם, אתם אפילו לא דואגים לאבק את קופסאות הדיסקים, זה מוטיב רחוק מהעין רחוק מהלב, והרי חובה להוריד כמה שיותר, זה חקוק אצלנו כבר שנים בתודעה. אבל עכשיו אחרי שקראתי את הפרשנות של קלינגר לחוק, אני מודאג, ואני מודאג כצלם, לא כיוצר מוזיקלי.
נניח שעיתון עושה שימוש בתמונה שלי ללא רשות. נניח שאתר אינטרנט משתמש לי בתמונות שאני שם בפליקר ללא רשות. אם ההוכחה היא עלי, איך אוכיח שנפגעתי? איך אוכיח כמה עולה התמונה שלי? איך אוכיח כמה עולה פריים שיצא לי מבין עיניי? איך אוכיח כמה הפסדתי אם לא יצאתי לצלם עבור מישהו אלא עבור עצמי? וגם אם עבדתי עבור מישהו אחר, האם הסכום שהפסדתי הוא רק הסכום שאותו אני אמור לקבל ממבקש העבודה?
איך אני אוכיח שנעשה נזק? איך אוכיח שהפסדתי?
כמה שווה המילה שלי, שאומרת "אני מסכים" או "אני לא מסכים" שישתמשו בתמונות שלי?
ואז נשאלות שאלות גדולות יותר, כאחד שצילום הוא מפרנסתו, שקנה ציוד ושצבר ניסיון- מה עלי לעשות בגלריות שאני פורס ברחבי הרשת? האם עלי לסגור אותן? האם עלי להגביל את כניסתם של אנשים?
מה טוב יוצא לי מלשתף אנשים ביצירה שלי, והרי קובץ תמונה הוא לחלוטין כמו קובץ שיר, עניין של ביטים. איזו הגנה נותן לי החוק כעת אם אחוש נפגע?
אולי אני צריך להפסיק לשתף ולהתבצר? אני בטוח שקלינגר יגיד לי מה פתאום על השאלה הזו, אבל הלב שלי עכשיו דופק, ואני עצבני- מאין יבוא עזרי?
ה- Puppet Folk Revival נתנו אתמול הופעה בסינמטק תל אביב. היה חביב למדי אם כי ארוך במקצת. יותר מכך, השירים שבחרו הריבייבלס לא התאימו לקהל הישראלי עקב היותם שירי פולק וקאנטרי… למרות שהיו שם הבלחות חמודות. אני חושב שאם הם היו רוצים להתאים יותר לקהל הישראלי, מן הראוי היה לקחת כמה שירי פלייליסט ולהלביש אותם לתוך המופע… קצת בריטני, רדיוהד ואיזה גאנס אנד רוזס, כמובן לצד השירים האחרים שלהם. מה הטעם בקהל כל כך גדול אם הוא לא יכול להצטרף בשירה לחבובות הבאמת כל כך חמודות.
עשיתי שם סטילס ווידאו כמו שאתם יכולים לנחש, נתחיל עם הוידאו, תמונות יבואו בפעם אחרת
קטע ראשון, אי שם בתחילת ההופעה 09:02 שניות (ארוך למדי אבל ערוך עם קאטים), הבובה הראשית נותנת שואו, אבל אז מצטרף אליה קרמיט הצפרדע ומכניס קצת אווירה ירוקה. (אם אין לכם סבלנות לוידאו הארוך תעברו לאחרים. עוד אופציה היא לפתוח את כולם ואז לעשות פואוז וכך הם יורדים לכם למחשב ואתם יכולים לדלג בתוך הקטע)
@http://www.youtube.com/watch?v=vFqJEcWH4o4
03:25 שניות, קרמיט הצפרדע ידידינו שר לנו את Whiskey Bar:
@http://www.youtube.com/watch?v=e1iNCsyynzI
קטע נוסף, 03:03 שניות, אי שם מסיום ההופעה, קרמיט משתדע לגמרי כשהוא שר את Space Oddity של דייויד בואי. הוא מקדיש אותו למיס פיגי האהובה שלו, אבל נגמר לגמרי שם על הבמה.
@http://www.youtube.com/watch?v=BDJmY8gOJLM
ידעתי שאני אבשל שוב וידעתי שאצלם ואספר גם על איך מצלמים הכנה של מרק ירקות כדי להעלות את זה לבלוג. הייתי היום בשוק שוב ובאמת חבל לא לבשל את מה שקונים שם, זה מתקלקל וחראם.
אז התחלתי בלהכין את כל המצרכים שלי שכללו, איך לא- ירקות.
התחלתי בלחתוך תפוחי אדמה ושיני שום. שלושה תפוחים ובערך חמש שיניים. החלטתי לשים אותן בצלחת בצבע שנהב שיש לי ולא על גבי קרב החיתוך שלי שצבעו בורדו כי התפוחים והשיניים נבלעו. ולכן פרסתי אותם באיזי על הצלחת, וצילמתי במהירות תריס גבוהה ועם פלאש לכיוון התקרה כדי לא לסנוור את הפשושים אך שהתקרה תחזיר לי באותו מטבע.
שיעור ראשון:
אף פעם לא פלאש ישיר.
תמיד תריס מהיר. צמצם סגור ככל הניתן.
לצלם באלכסון וקרוב- אתם תראו מה זה אלכסון קרוב בתמונות הבאות.
מהמרק הקודם שלי הבנתי שאני אוהב בצלים גדולים במרק אז לא פרסתי אותם קטן וגם הגזרים שלי חתוכים גס וגדול. מה שגדול כיף ללעיסה.
עשיתי כל מיני תמונות לצלחת הזו, אפילו פרצוף סמיילי עשיתי אבל אני אוהב לתת אותה בקירבה. קרוב קרוב לבצל וגזר ברקע ובלי פוקוס. תיקון לפעם הבאה- בצל מחזיר אור יותר ממה שנדמה לכם , ולכן צריך לתת לתריס ספיד כדי לסגור אותו מהר יותר ואולי להחליש את הפלאש קצת.
זה אולי מוזר, אבל אני אוהב את המרק שלי עם בצל ירוק. בצל ירוק, כך למדתי מפעם שבה הכנתי עוף בלימון, משמש כחטיף בתוך התבשיל, בין אם זה עוף ובין אם זה מרק, זה פשוט טעים.
בנוגע לתמונה- אלכסון. ושהירקות ידברו אחד עם השני.
אם אפשר בבקשה להוסיף פטרוזיליה חושנית אז בבקשה. ואם אפשר, כנסו לה בצורה, אל תפחדו.
היא אוהבת את זה חזק.
מרק מתחילים עם שמן. התחלתי עם תפוחי האדמה, נתתי להם שתיים שלוש דקות של טיגון, הוספתי את הבצלים ואז את הגזר, כל הירקות הקשים בעצם. נתתי להם את הזמן שלהם ביחד.
ואז כבר הכנסתי את שאר הירקות אל הסיר. פה כבר היה הרבה יותר כיף לצלם.
צילום מקרוב הוא כיף אמיתי אז אל תפחדו לתת תקריב.
התמונה הבאה היא ההוכחה שלא צריך לצלם תמונות בזווית פתוחה כדי שיבינו במה מדובר. הסקסיות של הרקות באה לידי ביטוי ביתר שאת אם מסתכלים לקצוות. הצמצם הסגור נותן עומק שדה מצוין. תכף שופכים מים.
הופ. גם שפכתי מים פנימה וגם התרחקתי כדי שתוכלו לראות את כל התמונה.
הנה, כך זה נראה מקרוב, אחרי עירבוב, ועם אבקת מרק בצל, מלח ופלפל.
ושוב תמונה פתוחה
כאן זה כבר מבעבע, ועוד מעט זה יהיה טעים
כל התמונות בפליקר שלי,
בתיאבון.
אתמול ביליתי יום ארוך, אבל לא ארוך מדי בפסיטבל אייקון 2007, שוב, כצלם הבית של הפסטיבל.
זה היה היום השני שבו החלטתי להתמקד יותר בפרצופים מאשר בצילומי אווירה.
הסיפתח שלי אתמול היה צילומי אחורי הקלעים של המוזיקאים מברמן, מחזמר בהפקת מקור לאייקון השנה. אני לא יודע מי לא יודע את זה עדיין, אבל אחת האהבות הגדולות שלי בצילום זה צילום אחורי הקלעים. תענוגות.
בקיצור, החלטתי להביא לכם כמה תמונות מחדר ההלבשה, ווידאו מגניב. תיהנו!
יעל עושה מתיחות חתוליות
תרנגול כפרות
גל גל
תומר מתאפר
החיות מתאמנות על שרירי הפה, לפני ההופעה
וככה יעל עושה
זה הקאסט
אלה החיות
