הגעתי לצלם בפסטיבל אייקון בתור צלם הבית.
אירועים זה משהו שצריך לדעת לצלם. בעיני נורא משעמם לצלם המון קהל, למרות שצריך, או אנשים מדברים, למרות שצריך. הייחוד של כל צלם זה שהוא מסתכל מהצד ומותר לו להיות איפה שלאחרים בדרך כלל אסור.
מכיוון שאייקון זה פסטיבל שאני הייתי ממקימיו לפני 11 שנה אי שם כשעוד לא קראו לזה אייקון, אני מרגיש בבית בכל מתחם הסינמטק והסביבה ואני מוצא לעצמי כל מיני פריימים שיעשו לי טוב. הנה מבחר
כל הצילומים: ניב קלדרון
לשאר הצילומים: פליקר
באתי להכניס באנר לבלוג שלי. הבאנר הראשון שהבלוג החדש שלי מעלה ונותן את שירותו.
מיד אחרי שהעליתי אותו כאן לעמוד השמאלית ואחרי שראיתי שחבר שלי זיו קיטרו כתב על זה פוסט שאלתי את עצמי לאן כדאי לקשר את הבאנר הזה כדי שיהיה נכון מבחינת חוויית משתמש.
האם נכון לחבר את הבאנר הזה עם עמוד הבית של כנס וורדקמפ?
חשבתי על זה ושאלתי את עצמי מה סביר שאדם ירצה? התשובה ההגיונית השנייה שעלתה לי בראש זה: לדעת מי מגיע לכנס, הרי נטוורקינג זה דבר חשוב בימינו. האופציה השלישית(רביעית) שחשבתי עליה היתה שאדם סביר ירצה לדעת מה בתכניה של הכנס, אבל, אמרתי לעצמי, רק גיקים ירצו לדעת מה קורה כדי ללכת אליה מיד עם הכניסה לאתר.
אולי בכלל מעניין אתכם לקבל לינקוק מהעמוד הזה?
לאן אתם מעדיפים להשתגר מבאנר? מה נכון לכם? אני אשמח לשמוע טיעונים לכאן ולכאן.
הבאנר הקבוע שלי, אגב, מפנה לעמוד הבית, אבל זה רק כדי לתת לכם את האופציה לבחור בעצמכם הכי מהר שאפשר.
עכשיו כשאני יותר בבית אני אוכל יותר ירקות, מסתובב יותר ברחובות ומרגיש שוב את החיים של עצמאי.
לשם שינוי, חשבתי להביא קצת צילומי אוכל. לא השקעתי הרבה בהפקה (אוכל זה ז'אנר בפני עצמו) כי התעצלתי, אבל לצלם צילמתי, וגם יצא מגניב.
התחלתי בטחינה המסורתית שקניתי השבוע בשוק- טחינת יונת השלום. טחינה בַּתְזוֹנָה שמייצרים ברמאללה (איפה שהרשות יושבת, לא אלה העויינים בעזה) ולאחרונה הם פתחו סניף גם בירושלים ושינו את כל הצבע של העטיפה למשהו תכלת גועל, עם הכשר רבנות או משהו… לא התעסקתי. תן לי טחינה מרמאללה בבקשה, אמרתי למוכר. "תשע שקל" הוא אמר לי, ונתתי לו בשמחה.
טחינה מתחילים בלקצוץ פטרוזיליה טרייה
משם ממשכים עם שום. שימו שום, אל תתביישו, חמש שש שיניים יתנו לכם טעם גן עדן.
וככה השום נראה אחרי שחתכתי אותו.
מעבר לזה, לוקחים כמה עלי נענע וקוצצים פנימה, אחרי כן שופכים מיץ לימון משומר בכמות נדיבה ולבסוף- הטחינה. אני מכין לי הרבה טחינה, אז שמתי חצי קופסה. לוקחים מזלג ומערבבים עד שהטחינה מתקשה. כשטועמים בודקים מה חסר. לא הוספתי עוד לימון (למרות שזו אופציה), שפכתי פנימה כוס מים מינרלים כדי לדלל את הטחינה וכדי להגדיל את הכמות.
זה מה שיצא לבסוף.
אכלתי את זה עם סלט ירקות קצוץ דק, אלה היו המרכיבים שלו:
אחרי המסיבה של הקפה הלכנו למקום של קסטיאל בככר אתרים.
בהיותי חובב מועדונים כאלה ועם המצלמה שלי, מאד נהניתי להיות שם.
המקום מאד מחתרתי עדיין, ונראה שרק סוג מסוים של אנשים מגיע לשם, לא פלא, טוב שכך.
בלב, אני עדיין אוהב את הברקפסט. הבעיה שם היא שאין לי מושג מתי הם פותחים ובאילו ימים. שעות הזויות, אני כבר לא עוקב. כך קרה שהגעתי ואלון- כן כך קוראים לו- קיבל את פניי "קלדרון, מה עניינים, שנים לא ראיתי אותך" (פעם אחרונה היתה בלופט שלו כשצילמתי אחורי הקלעים ל"במיטה עם מיכל אמדורסקי" ל- ynet). בפעם הבאה, החלטתי, אני אלך לשם בלי מצלמה שהופכת אותי מיידית למסתכל מהצד, בעוד אני בכלל רציתי לרקוד, והרזידנט נתן שם טרקים טובים, כאב לי הלב.
בכל אופן, המקום של קסטיאל זה הברקפסט הבא. הוא מספיק מחתרתי, הוא מספיק שחור, הוא מספיק רחב והוא מספיק עם קונדומט ליד השירותים ועם המוסיקה הנכונה, בעיני זה המקום הבא.
תהנו
אורך הוידאו: 01:47 שניות
@http://www.youtube.com/watch?v=h7YXXpf2jgw
הייתי היום בשוק, היה לי נורא מעניין. חוויות עבר מציפות אותי, בעיקר בשוק הכרמל.
@http://www.youtube.com/watch?v=quiw3cj0Nl8
הקטע השני הוא מהרגע שסיימתי לעשות קניות. יש שם כמה פריימים ממש טובים, וחוויות.
@http://www.youtube.com/watch?v=IdSI-mXsAI8
מסתובב ברחוב המחודש בהרצליה
זמן: 08:01 שניות. קצת ארוך, אבל מעביר את החוויה
@http://www.youtube.com/watch?v=AEs-2s3IG0c
זמן: 00:34
@http://www.youtube.com/watch?v=Xj20n1Pup_c
וידאו ארט בחלל מתחת לאדמה
זמן: 00:37 שניות
@http://www.youtube.com/watch?v=dcCxHmOA8mw
תערוכת רחוב- היה מהמם, הבחורות פה יפהפיות בעיניי
זמן: 03:08 שניות
@http://www.youtube.com/watch?v=GjXOdEO1Qn4
היום לפנות ערב הייתי לבדי.
לפעמים צץ בי הצד הזה שלי, הילד שרוצה אהבה, אני מכיר אותו כל כך טוב.
אני משתדל להקליט ולדבר כמו שאני מדבר בחיים. באורח פלא, כשאני עם עצמי זה מצליח לי.
זה מזכיר לי את כל הבחורות שמצלמות עצמן ואחרי זה כשאני מצלם אותן זה יוצא כל כך פחות מהתמונות שלהן. הן עושות את העבודה הכי טובה. לפעמים הכי טוב לצלם את עצמנו.
זמו: 04:57 שניות
כדאי להגביר את הרמקולים
@http://www.youtube.com/watch?v=Zghsshe8bs4
הלכתי היום לנמל תל אביב לפגוש את רינה. זה בעצם היה הפוסט הראשון שצילמתי לייב תוך כדי הליכה, תוך כדי זום אין על עצמי תוך כדי הליכה. ממבט ראשון הוא לא נראה לי מעניין אבל אחר כך הבנתי למה אני אוהב אותו. הוא בדיוק המחשבות שלי תוך כדי ההליכה. מעבר לזה, הוא קצת הזכיר לי את הסרט שעשו על זיו קורן.
בקיצור: משעמם, אבל לא.
זמן: 2:37 שניות
@http://www.youtube.com/watch?v=G55UNqYs4Q4
פוסט ראשון מתחיל, כמה מוזר ומהנה, בערב ראש השנה. כשאני אסתכל על זה אחר כך אני אסתכל ואצחק.
הפוסט הזה מורכב מחמישה סרטונים קצרים שצילמתי ואני מעלה אותו כמה ימים אחרי שהחלטתי לפתוח את הולוג (Vlog: וידאו בלוג). אני אשתדל להבא להעלות פוסטים קרוב יותר לזמן ההתרחשות, אבל בכל זאת, זה מגניב בכל זמן.
הראשון: 14 שניות
http://www.youtube.com/watch?v=AeXmDJ1v9mQ
השני: 1:10 שניות
http://www.youtube.com/watch?v=jtpqH0ugRiM
השלישי: 1:13 שניות
http://www.youtube.com/watch?v=kSvLxO3_UaI
הרביעי: 50 שניות
http://www.youtube.com/watch?v=ybo67AdPhKU
החמישי והמרכזי בעיני: 2:09 שניות
http://www.youtube.com/watch?v=aWhsVJBdG-k
