Niv Calderon

כמה מילים על פרטיות

On 25 באוגוסט 2010, In Twitter, facebook, By ניב קלדרון

אין פרטיות.

אם אתם לא רוצים שידעו עליכם, תעשו unlike לדפים שעשיתם עליהם like. הדפים שאנחנו מעריצים מספרים עלינו יותר מאשר כל דבר אחר שאנחנו עושים בפייסבוק, תאמינו לי. אבל אם אתם לא רוצים להאמין לי תשאלו כל מעסיק שבודק את הפייסבוק של המרואיין הבא שלו. בדפים אנחנו בעצם מספרים מה אנחנו אוהבים בלי להגיד מילה. אתם יכולים להסתכל על זה כמו שפת גוף. שפת גוף לא משקרת אף פעם, רק צריך לדעת לקרוא אותה. אלא אם כן אתם חברים בְּברנז'ה, ואז צריך להסתכל עליכם כמו חלק מעדר, אתם תעשו לייק לדפים שהחברים שלכם מנהלים כדי להיות חברים שלהם, או שאתם תעשו לייק כדי להיות שייכים. סביר להניח שאם אתם חלק מברנז'ה מסוימת, אתם תסגלו לעצמכם את צורת הדיבור והחשיבה הנהוגה בברנז'ה הזו. אתם תאמצו את החוקים הלא כתובים, את הנוכחות במסיבות, את הפעילות האינטרנטית, אפילו פעילות פיזיות. אתם תהיו שייכים.

אין חברות.

וגם אין חברויות אמיתיות אונליין. אין הכרות אמיתית, אין ערבות, אין לסמוך. אתם יכולים לענות למייל מתי שבא לכם או להיעלם מהצ'ט לכמה זמן שתרצו, זה בנורמה. אין חברות. לבטח לא חברויות שנשארות בפייסבוק. חברויות כאלה הן בערך כמו הבחור ההוא שפגשתן בהופעה ונראה נחמד וכמו ההיא מהשיעור באוניברסיטה, נו ההוא. ההיא. פרצוף בלי שם. רק שפה יש שם ויש פרצוף ויש עוד הרבה דברים. אבל עדיין יענו לכם מתי שיתחשק ועדיין תהיו בחזקת זרים. אין חברות אמיתית. הם לא יבואו לעזרתכם אם תצטרכו פתאום ולבנות איתם קשר יכול לקחת זמן, זמן ארוך, אלא אם אתם פנומנים ביחסים. וירטואלי דורש שינוי מצב צבירה כדי להפוך לאמיתי, דורש השתדלות.

תמונות?

נו, אז ידעו מי החברים שלכם לפי התמונות, אז מה?!
הגדרות הפרטיות שלי בפייסבוק קובעות שגם מי שאינו חבר שלי יכול לראות את אלבומי התמונות שלי וגם חתיכה מהפרופיל. יש לי מעל 120 אלבומים. זה מה שבחרתי שיחשבו עלי.
כשאתם משחקים בהגדרות הפרטיות ומחליטים מה אנשים יראו אתם בעצם קובעים מראש מה הם יחשבו עליכם ואיך הם ינהגו איתכם. את חלקם אתם תרתיעו, את חלקם אתם תסקרנו. רובם יהיו טיפשים. גם רובן. עד כדי כך שהם לא יכתבו לכם הודעה מקדימה כשהם יזדרזו ללחוץ על בקשת החברות.

Trust Issues.

אתם יודעים למי יש הכי הרבה Trust Issues?
לאלה שיש להם אלפי חברים בפייסבוק ואלה שמאשרים אנשים על ימין ועל שמאל בלי להכיר אותם אפילו. תעשו ניסוי, תשאלו אותם איך הם מנהלים את המוניטין שלהם. אנשים עם Trust Issues הם אנשים שקשה לפתח איתם שיחה. אלא אם כן אתם כמוני, סקרנים (גם אז זה קשה, אבל משתדלים). בינינו, זה לא שווה את הזמן. לאנשים עם בעיות אמון יש בעיה עם העמוד שידרה שלהם.
עוד משהו, אנשים שמתעסקים עם מספרים גדולים יודעים דברים שאנשים במספרים הקטנים יותר לא יודעים. זה נכון בפייסבוק וזה עוד יותר נכון אגב בטוויטר. אני יודע כי כבר עקבתי ונעקבתי על ידי 20 אלף איש (קלי קלות, אל תייחסו חשיבות למספרים גדולים, זה שעשוע בלבד). כשהגעתי לשם למדתי מה שלמדתי על חוקי המספרים הגדולים ואז הנשרתי את כולם בשלושה ימים של עבודת מחיקה.

מחיקות.

כל כמה שבועות אני עושה מחיקה של 3-10 אנשים בממוצע. השיחה על את מי מוחקים מעמידה אותנו מול העמדת הפנים הזאת שלנו, הצביעות הפנימית שאנחנו חיים איתה בפייסבוק. כל מי שאנחנו עושים לו הייד הוא מיותר במצבת החברים שלנו בפייסבוק. גם אני צבוע. גם אתם, זה בא בילט אין בתוך פייסבוק, מכשיר שמחולל בנו צביעות. קטע, הא?!

תיכון.

אני עדיין מתחזק חשבון במסנג'ר. במסנג'ר אספתי עם השנים כל מיני אנשים מכל מיני מקומות. אני מכיר אנשים שרשימות המסנג'ר שלהם כוללות מאות אנשים. אני מחזיק שם בערך 20-30 איש. מביניהם אני מדבר עם 2-3-4 מקסימום. אני צריך להוריד את השאר, באמת, אין לי איתם שום שיח, שום עניין משותף…
התחושה היא כמו להחזיק בטלפון מספרים של ילדים שלא דיברתי איתם מאז התיכון ועברו כמה שנים מאז…
אותו הדבר קורה בפייסבוק, אנחנו צוברים אנשים שאין לנו איתם שום קשר אמיתי, כשכל מה שיש שם זה פיקסלים. היתרונות שאולי יבואו מהקשרים המתים מהלכים האלה הם שמישהו יראה אתכם פעם בתגובה, או בתמונה, או במשהו אחר ושם תבוא אליכם ההזדמנות העסקית או הקשר המשמעותי הבא, ככה במקרה. או שלא.

אין פרטיות.

אחת הבדיחות היותר טובות ששמעתי אי פעם על טוויטר היתה שבטוויטר יש מין אינטימיות בין המשוחחים, מרגישים פרטיות. כאילו חדרים קטנים. לא נעים לי אז לא שפכתי מים על מי שאמר את זה, ושמעתי את זה מרבים. טוויטר יגלה יותר עליכם מאשר כל טכנולוגיית אינטרנט אחרת שקיימת היום על פני כדור הארץ. יותר מגוגל אפילו.

העמוד החדש שלי בפייסבוק

On 11 באוגוסט 2010, In Photography, facebook, By ניב קלדרון

רציתי לשתף אתכם שפתחתי עמוד בפייסבוק ששמו Now I'm here. זהו עמוד שמוקדש לצילום, הקריירה הקודמת שלי שנשארה חלק מחיי למרות שהיא תופסת חלק קטן בחיי כיום. ועם זאת, רציתי את האפשרות לחגוג את אהבת הצילום שלי עם החברים שלי ועם שאר העולם.

אז הנה גלריה של הצילומים האחרונים שהעליתי במקביל לפליקר שלי ולעמוד בפייסבוק. אשמח אם תצטרפו לעמוד ותמליצו עליו לאחרים וכמובן אשמח לתגובות על התמונות.

מה לעשות במדיה החברתית כדי שצה"ל ינצח

On 11 ביולי 2010, In help us win, מדיה חברתית, By ניב קלדרון

נקודה ראשונה:

לפני מספר ימים שיתפתי את הסקריבד של צה"ל בפייסבוק שלי. סקריבד, למי שלא יודע, זו רשת חברתית בה אפשר למצוא ולקרוא מסמכים שונים כקבצי PDF. אפשר למצוא שם מסמכים, קומיקס, מגזינים, גזרי עיתונים, מה לא. זה הסקריבד שלי, ממליץ לכם להירשם גם.

בכל אופן, צה"ל החליט לשלוח חומר מודיעיני שהיה פעם מסווג לכל מערכות החדשות בארץ ואולי בעולם, כולל לשים אותו ברשת (זו החלטה בת פחות משנתיים שהתחילה עם היוטיוב של דו"צ) כחלק מהפקת הלקחים מלבנון השנייה ועופרת יצוקה. הסיבה- בפעם הבאה שצה"ל יצטרך להוריד בית מגורים המשמש כמחסן נשק של חיזבאללה/חמאס הוא רוצה למנוע את הישנות הטענות נגדו על פגיעה באזרחים. הדרך לעשות את זה היא להודיע מראש קבל עם ועולם משהו בערך כזה:

"עולם יקר שים לב, אלה בתי מגורים שיש בהם תחמושת ושהם אתרי שיגור פוטנציאליים.
עכשיו כשאתה יודע את זה, דע שצה"ל יוריד את הבתים האלה בשעת לחימה- אל תגיד שלא אמרנו לך"

צה"ל עשה בחכמה, ממש בחכמה, שהחל להשתמש במדיה החברתית לשם כך. כך, כל אדם בעולם יכול לדעת מהן הסיבות בגינן הוא ישמע יום אחד שצה"ל תקף יעד מסוים או הסיבה בגינה נפגעו אזרחים תמימים בלבנון/עזה, ולא יהיה מופתע מכך, פשוט כי הוא יבין שהמציאות מורכבת יותר ממה שהעיתונים או ערוצי החדשות מספרים לו, מה גם שאלו יוזנו מעתה ביותר פרטים, וטוב שכך. במובמנים רבים, השימוש במדיה החברתית ישמוט את הקרקע מתחת לצביעות של אירגוני הטרור שמאשימים את ישראל ברצח עם, טבח ושאר שטויות.

נקודה שניה:

באופן פשטני, מדיה חברתית מורכבת משתי רמות: יצירה של תוכן והפצה של תוכן. צה"ל הוא ארגון שיוצר תוכן, ועל כן אפשר לראות אותו כגוף מדיה, תובנה שהוא עדיין לא הפנים. צה"ל גם יודע לפתוח פרופילים ברשתות חברתיות (יוטיוב, טוויטר, סקריבד) ולשפוך אליהם את החומרים שהוא מייצר. שני דברים צה"ל לא יודע לעשות במדיה חברתית, אחד מהם זה להפיץ. מדיה חברתית אינה בנויה על הפצה לקהלי יעד או על הפצה למעטים נבחרים (כמו עיתונאים) אך נראה שצה"ל או מי מראשי דו"צ לא מבין את זה עדיין. (לערוץ של דו"צ ביוטיוב יש כמעט 20 מליון צפיות וכמעט 20 אלף מנויים. זה מספר יפה ללא ספק, אך הוא מספר אפסי ביחס לכמות שצריכה להיות לו כשמדובר בצבא ובמדינה. זאת ועוד, זה אחד הערוצים היחידים של המדינה במדיה החברתית, כך שזה לא מספיק בכל מקרה.)

שנית, צה"ל לא הפנים שהוא צריך לעזור לאוכלוסיה לעזור לו בשעת הצורך (בהפצה). מעבר לכך, הוא לא הפנים שהוא צריך לבקש עזרה ממי שיכול ורוצה לעזור לו ושיש היום, אולי לראשונה, אנשים מתחומים טכנולוגיים חברתיים שמבינים יותר מהמדינה ומוסדותיה ושכדאי להיוועץ בהם ואפילו לגייס אותם.

(עורב גולני באוטובוס לגבול, לבנון השנייה 2006. צילום: ניב קלדרון)

נקודה שלישית:

אם צה"ל לא יודע לבקש את עזרתנו בהפצת החומרים, אני חושב שחובתנו כאזרחים לדאוג שהחומרים המשוחררים על ידו יופצו על ידינו בלי שהוא יבקש מאיתנו. זה כבר דורש מאיתנו להיות אקטיביים ולהפסיק להתלונן. אמר פעם מישהו: אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל המדינה.

עכשיו לכו לקרוא את רון בן ישי, ynet, 10-7-2010.

זה קורה: מוקם צוות ישראלי לפעולות הסברה

On 9 ביוני 2010, In hasbara 2010, By ניב קלדרון

סוף סוף זה קורה!
אתם נקראים ומוזמנים להתארגנות של חדר מצב אשר תפקידו להיות הזרוע האינטרנטית של ההסברה הישראלית.
אנו מבקשים לייצר זרוע ארוכה אשר תשפיע על דעת הקהל העולמית ותייצר לישראל מרחב תמרון בדעת הקהל בתקופה בעייתית זו. הגוף יורכב מאנשי מיתוג, פרסומאים, אנשי יחסי ציבור, אנשי מדיה חברתית, יועצים אסטרטגיים, עיתונאים, דוברים , היסטוריונים ואנשי ידע וטכנולוגיה

יש מקום וצורך בהרבה אנשים, אפרט מעט על הצרכים:
1- ראשית, אנו זקוקים לאנשי אינטרנט שפייסבוק, טוויטר ובלוגים הוא מקום המחייה שלהם.
2- אנו זקוקים לאנשים טכנולוגיים: למתכנתים, לאנשי סלולר, לבוני אפליקציות.
3- אנו זקוקים לאנשים שיודעים לפתור בעיות. אם אתם יודעים על מה אני מדבר, אתכם צריך.
4- אנו זקוקים לדוברי שפות: ספרדית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, אנגלית ברמת שפת אם.
5- אנו זקוקים לבלוגרים- כמובן הכותבים בשפות שונות ולא רק בעברית
6- אנו זקוקים לאנשים שיש להם קשרים עם קהילות אינטרנטיות רבות משתתפים (כמו דפים בפייסבוק)
7- אנשי מדיה חברתית

פרטי האירוע:
מיקום: מגדל שלום, תל אביב
יום: רביעי
תאריך: 9 ביוני
שעת התחלה: 18:00
שעת סיום משוערת: 22:00

אם אתם באים, אנא כיתבו באחד משני המקומות הבאים:
1- כיתבו כאן תגובה ובה אתם מודיעים שאתם באים. בנוסף, כיתבו במה אתם יכולים לתרום
2- אתם יכולים לשלוח לי מייל ניבקלדרון בג'ימייל

עוד בקשה אחת:
אנא שתפו את הפוסט הזה בפרופיל שלכם
===ובואו בעצמכם===

שלוש נקודות על המצב

On 6 ביוני 2010, In help us win, מדיה חברתית, By ניב קלדרון

1- עפ"י ידיעה בהארץ מיום שישי 5-5-10, טורקיה דורשת מישראל להתנצל על הפגיעה באזרחיה במשט, אותם אזרחים פעילי אל קעידה ש"נורו מטווח קצר בראשם". כמות הטיפשות והצביעות שעולה מדבריהם היא כל כך אבסורדית שאין לי מילים. אני מציע שישראל תדרוש מטורקיה להתנצל על הדקירות של חיילי השייטת מטווח קצר והתנצלות מתרפסת ואישית של ארדואן בפני החייל שנזרק מהסיפון. בכלל, מה יש למוסלמים האלה עם לזרוק אנשים מגבוה, זה עושה אותם גברים או משהו? בקיצור- פחחח אחד גדול.

2- עכשיו משהו ברצינות. המשטים האלה לא עומדים להיגמר בקרוב וגם הנוכחות שלנו ברשת לא עומדת להיגמר בקרוב. מוקדם יותר היום שיתפתי בפייסבוק וטוויטר ידיעה מאתר טורקי המספר ששלטונות טורקיה מתחילים לחסום את אתרי גוגל השונים. מיד חשבתי על זה שבמקום בו מצנזרים את גוגל יצנזרו גם בני אדם… אבל האמת היא שאנחנו יודעים את זה… התגובה האנטי ישראלית מתחילה להיות מובנת ואפילו מתקבלת על הדעת כשמבינים שלעם הטורקי פשוט לא הראו את קטעי הוידאו וההוכחות שאנשי המשט היו פעילי טרור, שהם החזיקו נשקים, שהם עשו לינץ' בחיילי צה"ל, שהם חטפו ארבעה לוחמים וכו' וכו', אז אם לא הראו להם- אז ישראלים הם גם כובשי פלשתין וגם רוצחי טורקים. עכשיו שחוסמים להם את יוטיוב, אני לא מכיר את המוח הטורקי, אבל אני מקווה שכשהם יבינו שחוסמים להם את גוגל הם יתחילו להבין את מה שפוקס מאלדר הבין כבר מזמן, שהגאברמנט דינייז אינפורמיישן.

3- משהו נוסף ואחרון. כאמור, זה לא הולך להיפסק בקרוב. פעילים מארצות שונות כבר אוספים כסף לפלאטילה נוספת (תודו שמעולם לא שמעתם את המילה הזו לפני השבוע), שתיעצר ע"י ש13. אחד הדברים שחסרים תמיד זה חומרים חדשים ועצמאיים. עד כה מה שהעברנו היה כתבות מחו"ל וצילומי וידאו ששוחררו מדו"צ, צריך עוד. שני קטעים מקוריים שאני מכיר (מקווה שיש עוד) הם ראשית הוידאו של we con the world שהיה יפה מאד ועלה באינספור ערוצי יוטיוב שונים (כנראה כדי למנוע הסרה שלו) ועבר את מליון הצפיות ואת הצילומים שלי של הקיר מול עזריאלי ששותפו גם הם מספר פעמים. אני חושב שעלינו להיות בנמל אשדוד בפעם הבאה שאיזושהי ספינה תעגון שם עם הסט"ילים שלנו. אנחנו צריכים להיות שם קודם כל כדי לחזק את ידי חיל הים שנמצא בחזית הפיזית של כל המערכה הזו ושנית ולא פחות חשוב מכך, בכדי לייצר חומרים ויזואליים של סולידריות ישראלית אמיתית ולשחרר ברחבי הרשת. זה קרה עכשיו עם הרייצ'ל קורי, היו שם כמה ישראלים, אבל אנחנו צריכים להתארגן לשם כך לפעם הבאה ולא להשאיר את זה לעיתונאי או שניים שיכתבו סיכום של אחרי מעשה. תארו לכם שנבוא לשם עם מצלמות ולפטופים וטלפונים סלולריים, זה מה שהייתי עושה. מה דעתכם?